טיפים לכתיבה טובה מאת אורי פרץ-שרון

אורי פרץ שרון

במסגרת סדנאות הכתיבה שאני מנחה, הליווי האישי שאני מציע לכותבים וכן בכתיבה שלי עצמי, אני נתקל בקשיים שונים שסופרים מתמודדים איתם. עם הזמן הבחנתי שחלק מהקשיים האלה חוזרים על עצמם ונפוצים יותר מאחרים. להלן העשרה שאני מדרג במקומות הראשונים במצעד העצות שלי לכותבים:

1.    כתבו על משהו שמעניין אתכם

כתיבה היא תהליך ארוך, וכדי להחזיק מעמד במהלכו, עלינו לכתוב על נושא שאכפת לנו ממנו. לא סתם נושא מעניין, אלא נושא שאנו משתוקקים לעסוק בו, שמסעיר אותנו ואינו נותן לנו מנוח. אם אנו הכותבים לא נפתח תשוקה כלפי מה שאנחנו כותבים עליו, למה שהקורא יפתח תשוקה כזאת? עם זאת, מה שמסעיר אותנו יכול להשתנות מספר לספר ומכותב לכותב: קונפליקט עלילתי, דמות מרכזית, נושא רעיוני או כל מרכיב אחר של הסיפור. כולם כשרים, ובלבד שנתלהב מהכתיבה וניהנה ממנה.

2.    כתבו על משהו שמעניין קוראים

כל סופר רוצה שהכתיבה שלו תיקרא. כדי שקוראים ירצו לקרוא מה שכתבנו, עלינו קודם כל לוודא שבחרנו נושא מעניין ואוניברסלי.

ככלל, כדי לרתק קוראים כדאי להתמקד בקונפליקט: סיפורו של גיבור מיוחד ומעניין שרוצה להשיג משהו, אבל בדרכו ניצב כוח נגדי ועולה ספק אם הוא יוכל להגשים את שאיפתו.

איך נדע אם הרעיון שלנו מעניין ומושך קוראים? כדי לבחון זאת מראש עלינו לספר את הרעיון שלנו למספר מצומצם של קוראים נבחרים ולקבל מהם חוות דעת. הדרך הטובה ביותר להציג רעיון (לעצמנו ולאחרים) היא לכתוב תקציר עלילה בן כמה משפטים שמציג (1) את הגיבור, (2) את מטרתו הראשית בעלילה, (3) את הקושי העיקרי הניצב בדרכו להשגת מטרתו ו-(4) את הספק שהמטרה תושג. תקציר כזה מספיק בדרך כלל כדי לבחון אם עיניהם של קוראים נפקחות בעניין כשהם שומעים אותו או להפך, מתערפלות משעמום.

3.    אל תכתבו ללא תכנון ועריכה עצמית

אין כוונתי לומר שעדיף קודם כל לתכנן ורק אחר כך לכתוב. יש גם כאלה שמתחילים בכתיבה ורק אחר כך בוחנים את מה שכתבו ומתכננים כיצד לשנות ולערוך. אבל כך או אחרת, תכנון הוא חלק בלתי נפרד והכרחי מתהליך הכתיבה. בשלבים כלשהם לפני הכתיבה או במהלכה, עלינו לעצור ולבחון את הסיפור שלנו: את מבנה העלילה, את אפיון הדמויות, את נושא היצירה המתגבש, ועוד ועוד. תכנון ועריכה הם חלק הכרחי מתהליך הכתיבה.

4.    אל תדבקו באמת

רבים מאיתנו מבססים את הכתיבה על חומרים אוטוביוגרפיים מתוך חיינו או על חומרים ביוגרפיים מתוך חייהם של הקרובים אלינו: סיפור עלייתו לארץ של סבא, קורות משפחתנו בגולה לפני העלייה לארץ, סיפור התמודדותנו עם מחלה או עם גירושים קשים, וכד'. חומרים כאלה עשויים להיות בסיס מצוין לסיפור, אבל אם אנחנו עוסקים בכתיבת פרוזה – עלינו להשתמש בהם כחומרי גלם בלבד ולא לראות בהם מוצר מוגמר. החיים בדרך כלל אינם סיפור טוב כי הם אינם מתנהלים לפי כללים דרמטיים. לכן עלינו להיות פתוחים ומוכנים לשנות ולעבות את מה שקרה באמת כדי ליצור סיפור טוב שיעניין קוראים – סיפור שיש בו קונפליקט, דרמה ועומק רגשי ורעיוני.

5.    אהבו את הדמויות

כמעט בכל סיפור ישנן דמויות שניצבות לצד הגיבור ומסייעות לו להשיג את מטרתו ולעומתן דמויות של יריב או יריבים שמטרתם מנוגדת למטרת הגיבור. לעתים מפתה לכתוב על הראשונות בחיבה ואת האחרונות לאפיין כדמויות רעות או שליליות. ספרים רבים בנויים כך ואין בזה כל פסול, אולם באפיון כזה טמונה סכנה: לאפיין דמויות יריבים צפויות ושטוחות. אני ממליץ אחרת: לאהוב את כל הדמויות שלנו ולנסות לראות את הסיפור גם דרך נקודת המבט שלהן.

כפי שכתב הסופר אורסון סקוט קארד: "כל אחד הוא הגיבור בסיפור של עצמו", ולב טולסטוי כתב שנים רבות לפניו: "הסיפורים הטובים ביותר אינם סיפורי מאבק של טוב ברע, אלא סיפורי מאבק של טוב בטוב." אם נצליח לראות כל דמות בסיפור כמרכזית ונזדהה עם מניעיה, נבטיח שגם היריבים שלנו יהיו אנושיים ומרתקים ושהקונפליקט הדרמטי יהיה אמין ומותח. זה חשוב משום שעוצמתו של הסיפור נגזרת ישירות מעוצמתו הקונפליקט, כלומר מעוצמתו של היריב.

6.    שפרו בהתמדה את מיומנויות הכתיבה שלכם

כל אחד יכול לכתוב על בסיס כישרונו ויכולותיו האינטואיטיביות, אבל כתיבה טובה היא מיומנות מורכבת ורבת פנים ויש ללמוד אותה ולהשתפר בה בהדרגה. לימדו לכתוב, ועשו זאת בכל דרך שאתם יכולים: באמצעות קריאת חומרים עיוניים על כתיבה (ביניהם ספרי: 'איך כותבים סיפור – מדריך לכתיבת פרוזה'. פרטים בקישור http://www.ktiva.org.il/printed_guide), קראו הרבה (בעיניים של סופרים – חפשו את הטכניקה שמאחורי הסיפור), תנו וקבלו משוב בקבוצות-עמיתים עם כותבים אחרים והשתתפו בסדנאות כתיבה

7.    היעזרו במלווה או בעורך

גם גדולי הסופרים נעזרים תמיד בעורך ספרותי. זאת מפני שאף אחד אינו יכול לראות את הכתיבה של עצמו בעיניים אובייקטיביות, וגם מפני שחלק גדול מתהליך החשיבה והתכנון מתבצע באופן מיטבי בדיאלוג שבין עורך לכותב ולא בבדידות של הסופר מול הנייר או מסך המחשב. עבדו עם אנשי מקצוע מיומנים שיוכלו לשפר את הכתיבה שלכם ואת הסיכויים של ספרכם להתקבל לבית הוצאה לאור (epublish.co.il/אנשי-מקצוע/העורכים-שלנו).

8.    אל תתרצו תירוצים

יש הרבה סיבות למה איננו מספיקים לכתוב: בגלל עומס בעבודה, בגלל מחויבויותינו כהורים, בגלל הצורך לטפל בבן משפחה מזדקן, בגלל סידורים דחופים, בגלל…

כל אלה הם רק תירוצים. כל סופר מתמודד עם סיבות כאלה ובוחר לתת לכתיבה קדימות מסוימת על חלק מהן. מי שאינו בוחר כך לעולם לא ימצא זמן לכתוב.

9. אל תסתכלו לאחור

כאשר אתם כותבים, אל תעצרו להסתכל אחורה על הבעיות במה שכבר כתבתם. חישבו קדימה על הפוטנציאל של מה שתכתבו. אנטון צ'כוב כתב פעם: "כאשר אתה ניגש לערוך משהו שכתבת, התחל בכך שתזרוק את שלושת העמודים הראשונים." זו לא סתם הלצה אלא עצה מעשית: לעתים לוקח זמן עד שהסיפור שלנו מתניע ועולה על הפסים הנכונים, ובעריכה מאוחרת אנחנו יכולים לוותר על חלקים מהטיוטה הראשונה ולהשאיר רק את אותם חלקים שמוצאים חן בעינינו יותר. לכן גם אם תוצאת הכתיבה אינה מוצאת חן בעינינו, לא כדאי לוותר מהר מדי ולא כדאי להיתקע ולהביט שוב ושוב לאחור. עלינו לחפש את המקומות אליהם הסיפור שלנו יכול להתפתח – מקומות עם עניין, דרמה וקונפליקט – ולהתקדם לקראתם.

10. אל תפסיקו לכתוב

יש המדמים את מיומנות הכתיבה לשריר שצריך לאמן כל יום כדי שיישאר בכושר. במידה רבה זהו דימוי מדויק, ולכן כדאי לא להפסיק לכתוב לעולם, כלומר לכתוב כל יום ולו מעט: עשר דקות או רבע שעה, ובלבד שנחמם ונאמן את שריר הכתיבה. אין זה משנה אם אימוני הכתיבה הקצרים האלה מניבים כתיבה טובה או בינונית ושרק חלקם ימצאו את דרכם ליצירה המוגמרת שלנו ויתרתם יושלכו לסל המחזור. מה שחשוב הוא הכתיבה עצמה.