דיונות הזהב והכסף במילים – לימור שריר

דיונות הזהב והכסף מאת לימור שריר

דיונות הזהב והכסף לילה. עיני עלטה. מדי פעם נעורים רחשי הרוח, והחול מצליף בפניהם עטויי הרעלות הכחולות של אנשי המדבר. הירח צובע בכסף את החול האינסופי, את עיניהם הגדולות והפקוחות של הגמלים, את רגליהם הדקות והחזקות, את עיניהם השחורות של הגַמָלים, מלכי המדבר, את מבטם העמום והלא מובן לזר שפוקד את המקום. צלצול של ענבלים קטנים נבלע בתוך החול, נעלם בין הדיונות. לפעמים נשמעת אנקת גמל ושוב רוחשת הדממה ועקבות עקרבים דוממים בחול. שיירת גמלים עמוסת סחורות משתרכת לאיטה בתוך הלילה. השמיים שמעל המדבר שלווים כרצועת ים רחב ידיים, זרוע פנסיֿכוכבים בהירים, מנצנצים וכבים. אלו הם שמיים אחרים שלא נראים בשום מקום, הם בולעים אותך לתוך קרירותם המסתורית והתכולה שנפרשת מעל להט החול ביום, ויורקים אותך חזרה אל תוך דיונות הכסף בלילה. הם מהתלים בך, כאן במדבר איתני הטבע שולטים ואין בִּלתם. לפתע מפלח קול בכי חרישי את דממת המדבר. הקול, מסתלסל ומתחנן. לאור הירח זוהרות דמעות של בדולח מתוך עיניו של הגמל ולידו מחריש הגַמָל. עם עלות השחר שיירת הגמלים ממשיכה לשרך את דרכה אל נאותֿהמדבר. הירח גווע לאיטו עד שנעלם, והשמש, חיוורת, שולחת את זרועותיה הדקות אל תוך החול. אט אט חודרות הקרניים כמו אלפי תמנונים אל תוך הדיונות וצובעות אותן בלבן. דבשות הגמלים מבהיקות וצמרן עוטה גוון בהיר ורדרד. עיניהם מבהיקות כאבני אודם תחת מעטה ריסיהם, ואוזניהם הרכות והשעירות מתפרשות לצדדים. פרסות רגליהם פוסעות בתוך החול, זנבותיהם המדולדלים נעים בין ירכיהם הגדולות, נעים בשיירה קדימה קדימה אל היעד והרוכבים הכחולים עם עיני הגחלים הלוחשות מתנודדים מעליהם לקצב פסיעותיהם, ופניהם אל השמש. קול בכיו של הגמל הולך וגובר, מלחך את הדיונות ומרחף באוויר החם. אד תכלכל וזחוח מתפשט על פני הסהרה. הדיונות מכחילות לאיטן, ומשתקפות מבעד למעטה חלבי ורך. החום מפשיר את צינת הלילה ושיירת הגמלים מותירה עקבות על החול. מדי פעם מחרידה צעקתו של אחד הרוכבים את השקט. הוא גוער בגמל, דוחק מעט בצלעותיו אבל אחרֿכך הוא ממתן את קולו, ולוחש מילים עלומות המתגלגלות מתחת לשפמו השחור, המתגלה מבעד לרעלה, מדבר אליו כאל ידיד ותיק. לפעמים הוא מסלסל את קולו ופוצח בשיר בעל ניגון מונוטוני מתמשך, והגמל נראה מנענע את צווארו המפותל לקצב שירת אדונו. לרגעים נדמה שהגמל ורוכבו מתמזגים לדמות אחת הממשיכה לנוע לאיטה אל מול השמש. כפסלים כהים, המתנודדים באוויר, נצפית שיירת הגמלים על רקע המדבר. לפתע מתמרד הגמל, עומד על מקומו וממאן לזוז. שיירת הגמלים נעצרת. הוא רוקע ברגליו, מעיף על סביבותיו חול דק ובהיר, נחיריו השעירים רושפים, עיניו הגדולות מתמלאות דם וקצף לבן ובוהק עולה מפיו. צמרו סומר ולאור הזריחה הוא נראה כלהבת אש. הוא מנענע בתחינה את צווארו הארוך, זוקף את אוזניו הרכות וזועק לרחמים. רוכבו מחריש. קו רקיע דק בכתום זוהר נמתח מעל הדיונות שנראות עתה כהות, חלקן מזדקרות לשמיים כפטמות של שד עטופות צל עגום. נדמה כאילו קו נוף של ים אפרפרֿתכלכל ומסתורי מציץ מבין שְדֵי הדיונות. אלה נדמות לעתים למפלצות כהות, רוחשות מזימות בפרפור אחרון של גסיסה. ענני נוצה מעטים משורטטים מעליהן והרוח משייפת וחורצת בחול גלים מעגליים, ולמרגלות הדיונות הגבוהות, מעצבת דיונות קטנות יותר, מין קמרים וקערים, גבעות ועמקים עשויים חול רך, מין בנות דיונות עליזות ומפרפרות בתנועות מעוגלות של ריקוד, פושטות על פני המרחבים, והרוח מלטפת את לחייהן הסמוקות. הגמל מרכין את צווארו ובבתֿאחת מותח את גופו, מנסה להתרומם על שתי רגליו ולהעיף את רוכבו. עיני הרוכב רושפות כגחלים והן מתמלאות דם. הוא נוטל את מקלו וחובט בחוזקה בגופו של הגמל, מושך חזק ברתמה וקול קללה איומה מפלחת את השקט. הגמל מרים את ראשו בחוסר אונים, כמביט בתחינה לשמיים. יללה חרישית נפלטת מפיו ודמעות זהובות זולגות מעיניו. הוא מתחיל לנוע והשיירה נעה יחד עימו. אט אט מתגבר הזוהר שבשמי המדבר והעננים נמוגים. עתה השמש עולה וצובעת את הדיונות בזהב. הים הדמיוני נמוג ונעלם, והגמלים עוטים את צבע החול. צליל הענבלים הקטנים שלצוואריהם נשמע עליז יותר. תופי הברברים ונגינה מונוטונית נשמעים מרחוק, קולותיהם הולכים וגוברים ומפלחים את דממת המדבר ככל שהשיירה מתקדמת והולכת אל הכפר שבנווהֿהמדבר. חרחורים קלושים נפלטים מפיו של הגמל הזקן ובגוף רופס ומובס הוא פוסע בתוך החול ולידו מחריש הגַמָל, מוליך אותו בשתיקה אל מותו.

דיונות הזהב והכסף - לימור שריר

לכל ספריה שלי לימור