הגן שמאחורי הבית – לימור שריר

הגן שמאחורי הבית – לימור שריר

מהגן שמאחורי הבית יכול ג'פרי להבחין מבעד לחלונות הזכוכית שבמרפסת המקורה בדמותו של אביו השקוע בכיסא נדנדה, מקל ההליכה שלו מונח למרגלותיו, גופו עטוף בשמיכת צמר ירוקה מעוטרת בגדילים, שג'פרי הכיר היטב עוד מילדותו. שער שיבה פרוע הקיף את פניו הקטנים עד שנדמו לקן של ציפורים. משקפיו היו צנוחים על אפו, וספר הקריאה נשמט מידו ונפל על הרצפה. ידו האחת נותרה פשוטה באוויר, וכף  ידו האחרת מונחת על ברכו, עולה ויורדת לקצב נשימותיו, הוורידים המגוידים נשקפים מבעד לעור הדקיק.

"שן, שן לך, זקן," לחש ג'פרי לעצמו, תוקע בעוצמה רבה את האת שבידיו בעפר התחוח, הרטוב מהגשם של ליל אמש, ומשליך אותו לעבר ערוגת ההורטנזיות. ההורטנזיות עלו יפה השנה, חלף בו הרהור, אולי מפני שהחורף לא היה קשה כמו בשנה הקודמת; ואולי מפני שגזמתי את השיחים מבעוד מועד  ואחר כך זיבלתי בזבל טוב.

הגעתי כבר לעומק של מטר, המשיך להרהר. לא נותר לי עוד הרבה. הוא השעין את גופו על גזעו המעובה של עץ הערמון שמאחוריו, מוחה בגב ידו המזוהמת את אגלי הזיעה שבצבצו על פניו. הערמון הזה בן גילו של אבי ואולי אף זקן ממנו, חשב. הוא הפך את פניו אל העץ ובעט בפטריות רעל קטנות לבנות שצמחו למרגלותיו.

ג'פרי המשיך לחפור בכוחות אדירים שמעולם לא חשד בקיומם. לרגעים דימה עצמו לענק שמסוגל להכות, להרוס, למחוץ ולרמוס כל מה שנקרה על דרכו. ברגעים אחרים חש שרסיסי מחשבות עולים ממעמקים ומציפים אותו כתולעי ענק הלופתות את גרונו. הוא השתנק לרגע, והבלבול שאחז בו הפריע לו. הוא החליט להתרכז במלאכת החפירה, מנסה לא להפנות את מבטו אל עבר מרפסת הזכוכית. עלי להרחיב ולהעמיק את הבור.

אני עובד, והזקן שרוע לו בשלווה; שוב טרדה אותו המחשבה ובלי משים עצר לרגע ועמד ליד תלולית העפר שנערמה לרגליו, מלטף בכף ידו האחת את הצלקת המחוספסת שנמשכה ממצחו, בדיוק מעל עינו הימנית, לכל אורך הגולגולת עד הקדקוד. שערי צומח במהירות כמו העשבים השוטים שליד הגדר, אבל כאן, לאורך הצלקת הגדולה, עדיין נותר שביל בהיר של עור מצולק ומכוער. וגם מפתח העין קטן בממדיו ממפתח העין האחרת. התמזל מזלך שיצאת חי מהעניין הזה, וגם הראייה לא נפגעה בצורה חמורה, עלה באוזניו קולו של הרופא המנתח, שחייך אליו מיד לאחר שחלפה השפעת ההרדמה והובילו אותו מחדר הניתוח אל המחלקה הנאורולוגית בבית החולים.

השכן, מר בראון, הבהיל אותו לחדר המיון של בית החולים האזורי. הוא היה בן חמש שנים כשהמהלומה החזקה פגעה בראשו. באותם רגעים נצבע העולם באדום. נהרות של דם זרמו מראשו וכיסו את פניו ואת צווארו, וכאב צורב  שפעפע מראשו הלך וגבר ונדמה היה לו כי הוא מקיף אותו במעגלים עד שנבלע בתוכו. לפני שאיבד את הכרתו עוד הספיק לשמוע את השכן מסביר לרופאים כיצד מצא אותו בגן הבית, מתבוסס בדמו. יש לו רק אב שבקושי מסוגל לפרנס אותו, הבהיר. אין לו בני משפחה אחרים. הוא ליטף את לחיו ופנה לדרכו.

מר בראון התגורר במעלה הגבעה לא הרחק מביתו של ג'פרי. הוא היה מסגר במקצועו ואדם חביב, וג'פרי אהב לבקר בחצר ביתו, מרותק בכל פעם מחדש לגרוטאות שהיו פזורות שם. ג'פרי אהב לגלגל חישוקי ברזל מכל הגדלים ממעלה הגבעה ועד המורד לעבר האחו, ושם היה פוגש לעתים סייח חום עם כתמים לבנים. ברגע שניסה להתקרב אליו וללטפו היה יצור הפרא פותח בדהרה ונעלם אל האופק.

לעתים הרשה לו מר בראון להתיישב בתוך מרכבה עתיקת יומין שהייתה מונחת בצד המדרגות; עשבים שוטים צמחו מסביבה ותרנגולות זעירות היו מנקרות ביניהם. ישוב זקוף בתוך הגרוטאה הפליג ג'פרי לארצות רחוקות.

פעם, נזכר, הגיעה המרכבה ליער טרופי, שבני שבטים משונים נחבאו במעמקיו. במיוחד זכר ננס עירום ודק עם פנים מקומטים שנח לו מתחת לשרכים. לג'פרי נדמה היה שהננס מחייך אליו, והוא  נופף לו לשלום; אך הננס נעלם ונמוג בין עליו של מונסטרום ענקי.

פעם הובילה אותו המרכבה בין צוקים תלולים ואפלים ועל פני רכסים משוננים שביניהם עמקים קרחוניים רחבים. אביו ישב לצדו דמום ופניו בגון הקרח. החל לרדת שלג. היה זה שלג שחור שמעולם לא נראה כמוהו על האדמה. פתיתי השלג צנחו על ראשו כנוצות עורב ונגיעתם צרבה בעורו. לפתע נדחף בחוזקה מתוך המרכבה ונותר לבדו  בערבת הקרח. הוא הבחין במרכבה המתרחקת  ובגבו השפוף של אביו, נופף בידיו וניסה לקרוא לו אך קולו נבלע בתוך הדממה.

ופעם דהר במרכבה אל הים, והיא חלפה על פני דיונות זהובות ושוממות שכמו צמחו מתוך המדבר. בדרכו ראה שיירת גמלים שבני שבטי הטוארג נהגו בהם. הגמלים רשפו בנחיריהם השעירים והכו באוויר בזנבותיהם המדולדלים. עיניהם  של בני הטוארג הבריקו מבעד לגלימות הכחולות, ונראה היה לו שהשמש מלהיטה את גופו ופניו בוערים. לבסוף הצליח להימלט מפניהם, אבל ככל שהתקרב אל רצועת הים הכחולה כך התרחקה זו ממנו.

העולמות המרתקים שנגלו לו בחצרו של המסגר נעלמו באחת כשמר בראון מכר לפתע את ביתו ועבר מבלי להיפרד ממנו להתגורר במקום אחר.

השמש יצאה לרגע מבין העננים, הבעירה את הדומדמניות שבגן, ופרחי ההורטנזיה הסגילו ונצבעו בארגמן שמעולם לא הבחין בו. נהרות של דם פעפעו בשבילי הגן.

מזווית עינו סקר את אביו השקוע בכיסא ואמד שוב את ממדי גופו. דמותו נראתה לו כבובת סמרטוטים. גופו כה זעיר, חשב; אולי הוא דועך עם השנים. פעם נראה לי עצום וחזק, ממש ענק. רעד אחז בגופו.

עלי לשוב ולחפור, הרהר, אני מבטל את זמני בהזיות. והוא נטל את האת והמשיך לחפור ללא הפסקה במשך שעה ארוכה.

לכל ספריה שלי לימור