נלי – בעז שלמון

את נלי הכרתי בטיסת אל על לציריך. בדרך כלל כשאני טס על חשבון החברה, אני מקבל מושב במחלקת תיירים, אבל הפעם הטיסה הייתה דחופה והמקום הפנוי היחיד היה במחלקת עסקים. זה כבר כמה שנים, פעם בכמה חודשים שאני על הקו הזה. הלקוחות המרכזיים שלנו הם בנקים להם אנחנו מספקים שרותי אבטחת מידע. באותו שבוע הייתה פריצה מקוונת לאחד הבנקים ונאלצתי להגיע למקום לתחקר אם התקלה הייתה שלנו ולנסות למזער נזקים.

***

עוד אני מתרווח במקומי, פורש רגליים, מחזיק בידי כוס יין לבן ונהנה מהשדרוג הלא שגרתי, אני מבחין בנוסע שלידי, אדם מבוגר ומקריח בחליפת עסקים כהה, מנסה לשלוח ידיים לעבר אחת הדיילות. באינסטינקט של רגע, הפכתי את הכוס על מכנסיו וציננתי, תרתי משמע, את התלהבותו. הפנים שלו האדימו, הוא הסתובב לכיווני זועם והרים את קולו. כמובן שהתנצלתי. הדיילת אמרה שהיא הולכת להביא מגבת ואני מיהרתי להצטרף אליה. כשהגענו למטבחון היא החלה לצחוק וסיפרה שהאשמאי הזקן, הוא יהלומן שטס לפחות פעם בשבועיים בטיסה שלה ומטריד אותה באופן קבוע והיא שמחה שסופסוף מישהו מראה לו. "רגע" אמרה לפתע, "לא הצגתי את עצמי".
"נלי" אמרתי, קורא את תג השם שלה וחייכתי, היא לעומתי צחקה בצחוק מתוק ומעט נבוך.

***

באותו לילה אחרי שעות ארוכות בבנק, התיישבתי בפאב קטן, מנסה להמיס את הבדידות עם מעט אלכוהול. כשהרגשתי תיפוף קל על עורפי, חשבתי שהאלכוהול מדבר אלי. בפעם השנייה שהרגשתי נגיעה עדינה בכתף הסתובבתי וכשעשיתי זאת, ראיתי את נלי לידי. "מה את עושה כאן?", שאלתי מופתע, "עוקבת אחרי?". נלי חייכה ואמרה שהיא שאלה את עצמה בדיוק את אותה שאלה. סיפרה שהמלון שלה ממש מעבר לפינה ולפעמים היא באה לפאב הזה כשמרגישה נורא לבד. הזמנתי אותה כמובן לשבת לידי ושוחחנו חצי לילה. בשלב כלשהו קמתי מתנצל ואמרתי שאני חייב לחזור למלון שלי. היה לי ברור שלא אוכל לתפקד למחרת אם לא אתפוס כמה שעות שינה.
בטיסה הביתה חיפשתי את נלי, אבל היא לא הייתה על הטיסה. הצטערתי שלא שאלתי אותה אפילו לשם משפחתה. בחודשים שאחרי זה לא הפסקתי לחשוב עליה, אבל בזה זה הסתכם. לא עשיתי שום צעד בכדי לאתר אותה ולאט לאט המחשבות הלכו והתפוגגו.

***

לפני חודשיים בערך התחילה לעבוד אצלנו מזכירה חדשה, אסנת. אתם יודעים איך זה שכל הרווקים, התרנגולים של המשרד ולא פעם גם הנשואים שבהם מכרכרים סביב הבחורה החדשה. אני כבר בן 40 ועדיין רווק. כן, יש שיגידו רווק מזדקן. אני לא מצליח שלא להבחין במבטים האלו של כל הדודות בחתונות מהן אני לא מצליח להבריז. היא נראתה חמודה, אבל נמאס לי מהמרדף המטורף הזה, אז לא ניגשתי אליה. החלטתי שאם זה צריך לקרות, זה יקרה.
ראיתי את כל הגברים סביבה וחייכתי לעצמי, היא כנראה חשבה שחייכתי אליה וחייכה בחזרה. אחרי כמה ימים אסנת ניגשה אלי מיוזמתה ושאלה אם בא לי לשבת איתה על כוס קפה. "בטח, למה לא?", אמרתי.

***

ישבנו בערב אחרי העבודה בקפה לא רחוק מהמשרד, שוחחנו כשעתיים והיה מאוד נחמד, כשנהיה מאוחר ליוויתי אותה הביתה ומתחת לבית שלה התנשקנו. כך נפגשנו מספר פעמים והקשר בינינו מאוד התחמם. באחד הימים כששוחחנו, סיפרתי לה שמדי פעם אני טס מטעם העבודה ואיכשהו עלה מאותה שיחה שיש לה אחות, דיילת אויר באל על – נלי. נשימתי נעתקה. אסנת שאלה אם קרה משהו ואני הנדתי בראשי במהירות, "אני סתם עייף" עניתי וזייפתי פיהוק.
חשבתי לעצמי שאסנת נחמדה ונעים לי איתה אבל הרגשתי שעם נלי זה היה משהו אחר, שונה, מיוחד יותר. ניסיתי לטעון לעצמי שזו בטח האווירה של חו"ל שגרמה לי להרגיש כך, אבל לא הצלחתי לשכנע אפילו את עצמי. כל אותו הלילה התהפכתי במיטה מנסה לחשוב איך לסיים את הקשר עם אסנת ולהשיג דרכה את הטלפון של אחותה. עכשיו כבר ידעתי את שם משפחתה, זה בטח לא יהיה קשה לאתר אותה. אבל איך שלא הפכתי את זה לא הצלחתי לחשוב על רעיון איך אצליח להיות עם נלי בלי לסכסך בינה ובין אחותה.

***

בבוקר המחרת אחרי לילה טרוף שינה אני יושב במשרד, מנסה להישאר ער ובין פיהוק לפיהוק, משפשף את עיניי וכשאני מוריד את הידיים מהעיניים אני חושב שאני לא רואה טוב ומשפשף אותן שוב הפעם בתימהון.
מולי אני רואה את נלי עומדת ליד אסנת. נלי ניגשה אלי ואמרה "היי, אז כאן אתה מתחבא.. כבר כמה חודשים אני מחפשת אותך. שיגעתי את כולם שאני מוכרחה למצוא אותך, גם את אסנת. אתמול אסנת התקשרה אלי נרגשת ואמרה שהיא חושבת שהיא מצאה אותך". אסנת הצטרפה ונעמדה לידי ואמרה שאתמול כשהזכירה לפני את נלי וראתה את התימהון בעיניי, פתאום עשתה את החיבור בין הסיפור של אחותה על מומחה אבטחת המידע שהציל אותה מהטרדה מינית במטוס וביני.
אני עם נלי כבר חודש וחצי והפעם אני מרגיש שהדודות תהיינה מרוצות.

נלי-בעז שלמוןלקריאת סיפורים ושירים נוספים לחצו לבועז לייק