סיימתי לכתוב את הספר. מה עכשיו?
אחד הרגעים המרגשים ביותר בחייו של כותב הוא רגע הקלדת המילה האחרונה בספר. אחרי תקופה של יצירה, של התכנסות והפלגה על כנפי הדמיון, של שעות ארוכות של תקתוק מקשי המקלדת, של התמודדות עם מחסומי כתיבה ושל לבטים – סוף סוף מגיעים לסיום המיוחל.
זהו, עכשיו אפשר לשגר את הקובץ לאחת ההוצאות לאור ולהפיץ את היצירה שלנו לעולם. נכון?
לא בדיוק. כלומר, אפשר לעשות זאת, אך הדבר אינו מומלץ. מה כן? לעבור על כתב היד שלנו (הספר שכתבנו) יותר מפעם אחת ולשפר את כל מה שביכולתנו לשפר. או במילים אחרות: לעשות עריכה עצמית.
למה בעצם?
לכך יש שני יתרונות:
ראשית, אנחנו ככותבים נרגיש שעשינו את המרב ולא רק "שפכנו" טקסט, שהבאנו לידי ביטוי את הכישורים והכישרון שלנו, את הרעיונות, ומיצינו, מבחינתנו, את הפוטנציאל של הסיפור. כך נגיע לתהליך ההוצאה לאור שלמים ובטוחים יותר. כשלא מתנהלים כך עלולים לגלות לפתע שאנחנו לא בשלים, שיש חלקים גדולים בסיפור שברצוננו לשנות, שהדברים לא לשביעות רצוננו ועוד. זהו מצב לא נעים כשמחויבים לתהליך ומשקיעים משאבים גדולים ואפשר להימנע מכך. ככל שנגיע עם כתב יד מגובש יותר, כך תהליך ההוצאה לאור יהיה נעים ויעיל יותר.
היתרון השני הוא הפחתת עלויות. ככל שנתחיל את ההוצאה לאור עם כתב יד מהודק יותר, כך, קרוב לוודאי, מחיר העריכה המקצועית יהיה נמוך יותר. הדבר עשוי להיות משמעותי מאחר שעריכה היא אחת ההשקעות הכספיות הגדולות ביותר בהוצאה לאור של הספר. אמנם אנו ככותבים לא נוכל לזהות את כל הבעיות בספר ולערוך את עצמנו כפי שעורך מקצועי יעשה זאת, אך ככל שנקפיד לעבור עליו בקפדנות ובעין בוחנת כך נוכל לשפר את הספר לפני הפנייה לאנשי מקצוע.
מה כדאי לשפר ואיך?
כדאי לעבוד שלב שלב, לא למהר ולערוך בסבלנות. לא מומלץ להסתער על הכל בבת אחת, כי הדבר עלול להציף ולבלבל.
הנה כמה שלבים שנוכל לבצע כדי לשפר את הספר שלנו:
תחילה מומלץ לטפל בעלילה: עלינו להיות מסוגלים לסכם לעצמנו בכמה משפטים את עלילת הספר. אם אנו מתקשים בכך ייתכן שאנחנו לא מבינים כראוי את הסיפור והדבר יתבטא בספר בחוסר בהירות, היעדר לכידות, חורים בעלילה או חוסר היגיון. כדאי להשקיע בעניין מחשבה ולא לוותר עד שנצליח לעשות זאת. ייתכן שנגיע למסקנות שידרשו מאיתנו לערוך שינויים בטקסט, אך אין מה לחשוש מכך.
בשלב הבא נרצה לקרוא את כתב היד ולכתוב ראשי פרקים של העלילה, רשימה של האירועים. כך נוכל להתבונן על העלילה "מלמעלה" ולבדוק אם ההקשרים בין האירועים ברורים לנו, אם יש חורים, אירועים שדורשים רמזים מקדימים שכדאי לשלב במקומות מוקדמים יותר בעלילה ועוד.
אחר כך נשאל את עצמנו עד כמה אנחנו מכירים את הדמות הראשית שלנו. האם ברור לנו מה המסע שהיא עוברת בספר? עד כמה היא משתנה? מתפתחת? האם העלילה מביאה זאת לידי ביטוי? האם ברור לנו מה היא רוצה, מה מניע אותה ומדוע היא פועלת כפי שהיא פועלת?
אם התשובות לא ברורות לנו נראה שגם כאן הדבר ישתקף בחוסר היגיון, בהקשרים לא ברורים בין האירועים, בחוסר אמינות וכדומה, ולכן כדאי לשים לב לכך.
כדאי גם לוודא שדאגנו לאפיין כראוי את הדמויות שלנו, לא רק את הדמות הראשית אלא גם את הדמויות המשניות: שביטאנו בסיפור את אופיין של הדמויות, שדאגנו להראות אותן בדרך שתעזור לקורא לדמיין אותן, שהדמויות שלנו לא "נשמעות" אותו הדבר ושהן בעלות "אישיות" הייחודית להן.
רק בסוף, אחרי שטיפלנו בעלילה ובדמויות מומלץ לעבור על הספר בקפדנות ולשפר ניסוח, למחוק חזרות מיותרות, לתקן שגיאות הקלדה, לתקן פיסוק ועוד.
לסיכום, כשמסיימים לכתוב ספר חשוב לזכור שהמלאכה טרם הסתיימה ושיש ביכולתנו לשפר את כתב היד לפני תחילת תהליך ההוצאה לאור. כדאי לראות בכתב היד טיוטה ולא ספר מוגמר, לא לחשוש לבחון אותו מקרוב ולחפש דרכים שיוכלו לשפר אותו. כך נגיע בשלים יותר לתהליך ההוצאה לאור ונייעל אותו.
בהצלחה!