אדית דוידוביצי, מספר 80661.

כתיבת זיכרונות אישיים! האין היא זהה לכתיבת היסטוריה?

עבור ניצול שואה, קיבוע הזיכרונות וההד שהם מעלים באדם משתנים בהתאם לזמן ולמצב רוחו. האנשים שלא חוו ניסיון זה לא יבינו זאת לעולם. קשה לדמיין ש”אושוויץ” מסמל רק מוות טוטלי ומוחלט; הוא מסמל את מותו של עם שלם, של שפתו, של תרבותו, ואף של רוחו.

רק הניצולים יודעים זאת, ואיש מלבדם אינו יודע. חלק גדול מבין הניצולים מלאים ברגשי אשמה וייאוש. עדויותיהם מעוררות חלחלה, אך גם ענווה. וגם אם עדיין נחשב הנושא כ”טאבו”, כפי שקורה לעתים קרובות, רק הם יכולים לדבר עליו. מבחינתי, האמת היחידה שאני מסוגלת להעניק לעצמי, היא לנסות להשלים את כתיבת זיכרונותיי, ביודעי שהזמן מתאמץ לעקור אותם ממני.

אדית נולדה בכ״ג בניסן ה’ תרפ״ד (27 אפריל 1924) בהונגריה ונפטרה בכ״ה בשבט ה’תשס״ח (01 פברואר 2008) בבלגיה.

היא בתו של הרב יהודה לייביש שטרן זצ״ל, רב של בית הכנסת רש״י בפריס ובעל ״שפתי יהודה״. היא גורשה מצרפת הכבושה לאושוויץ ב-1944, שם נרצחו חלק מבני משפחתה.

אחרי המלחמה, אדית הקימה משפחה חדשה עם ניצול שואה בשם שלמה דוידוביצי, בעל ״ליקוטי שלמה״. לזוג נולדו חמישה ילדים וזכו גם לנכדים ונינים.

אמונתה העמוקה אשר סייע בידה לשרוד את מחנה המוות לא נחלש לאורך השנים והמשיך לשמור עליה ועל משפחתה.

היא הרבתה להרצות על קורותיה במחנה המוות בעיקר בפני צעירים ובבתי ספר. ששים שנה לאחר השואה, היא הסכימה להעלות על הכתב את סיפורה ואת קורותיה כך שפרק אפל זה של ההיסטוריה היהודית לא ישכח.

בשנת 2004 אדית זכתה לאות הכבוד החשוב ביותר בצרפת ״Legion d’honneur” כהוקרה על פעילותה למען זיכרון השואה בקרב הנוער.

מכתבי תגובה

מכתב מאת הרב הראשי לצרפת הרב יוסף סיטרוק:

הרב הראשי לצרפת

ב“ה
פריס, 2 בפברואר 1999
לכב‘ הגב‘ דוידוביצי
102, שדרות סבסטופול
75003 פריס.

גברת נכבדת,

איך לפנות אלייך, במכתב פשוט, במספר סימני דיו על דף נייר, את שנושאת סימן דיו על זרועך השמאלית, בבשרך כפי שאת עצמך אומרת, איך ניתן לספר לך את הרגשות המנוגדים של זוועה ושל תקווה שעדותך מעוררת אצל הקורא.

כוח כזה של תקווה בעת מצוקה, כוח כזה של חיים בתוך המוות, כוח כזה…

ספרי הקודש של איוב, של איכה ושל קהלת פותחים לנו אופקים להוויית המחנות, שסיפור חייך בגיהינום זה משיג באופיו הבלתי נמנע והבלתי אנושי. ואף יותר מכך, מחוץ לאנושי.

אני נזכר בפסוק בספר דברים: “יִשָּׂא יְדֹוָד עָלֶיךָ גּוֹי מֵרָחוֹק מִקְצֵה הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר יִדְאֶה הַנָּשֶׁר גּוֹי אֲשֶׁר לֹא תִשְׁמַע לְשֹׁנוֹ: גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן“.

את אומרת משפט נורא: “אני צעירה, אך אני מרגישה זקנה מהניסיון הייחודי והאכזר הזה. ובכל זאת, אני חשה בי אמונה…” כאילו הד, רבי אלעזר בן עזריה אומר, ואנו חוזרים על כך כל ליל סדר פסח: “הרי אני כבן 70 שנה“, כאשר למעשה הוא היה רק בן 18, והוא ממשיך: “ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות“. אך את, עם הנעורים שנגנבו ממך, עם הזקנה שנכפתה עלייך, את חווית את יציאת מצרים שלך בתוך הלילה של האנושיות שסימלה את התקופה הנ“ל.

יכולתי להגיד הרבה דברים על כל עמוד, ועל כל מילה בספרך, כדי להודות לך על זה שהראית לנו את דרך התקווה והאמונה, כמו יוסף בכלאו, כמו יונה במעי הדג, כמו אלו שנשארים אנושיים תמיד, בצלם אלו–הים, אלה הפועלים בדרך ה‘, בכל המצבים. 

תודה גם על זמירות השבת ששרתם בעל פה לאור חצאי הנרות, ביגון העת ובשמחת השבת. זוהי המהות של זמירות אלו שאותם אנו מזמרים בנוחיות בתינו. 

תודה על החיים ועל ביטחונך בחיים. אין לי מה להוסיף, אך תדעי שספרך נותן לנו את הכוח להמשיך בדרך, ושאנו נישא ונגרום לדורות הבאים לשאת את הזיכרון של מה שעבר עלייך ואת מה שבנית בכוח אמונתך בה‘ ובאדם.

לבסוף, הרשי לי להגיד לך, איזה כבוד ואיזו גאווה יש לרעייתי ולי, שאנו יכולים למנות אותך בין תלמידינו הנאמנים ביותר.

את ההוכחה החיה של מה שנאמר בתלמוד – מכל מלמדי השכלתי.

ברוב תודות וברכות

יוסף סיטרוק.

מכתב מאת משרד החוץ המחלקה לקשרי חוץ:

משרד החוץ
ירושלים

ירושלים, 14 בספטמבר 1995
לכב‘ הגב‘ דוידוביצי
102, שדרות סבסטופול
75009 פריס.
צרפת 

גברת,

מר שמעון פרס, שר החוץ, הטיל עלי לענות לך ולהודות לך על המסמך המרגש המהווה סיפור קורות חייך בתקופה הקשה של גירושך (לאושוויץ).

אמונתך האיתנה סייעה לך לשרוד, אך כמה נכשלו באמונתם?

אנו עדיין זקוקים לאמונה זו כדי לבנות את מדינת ישראל ולהשכין בה את השלום שיאפשר לנו להירתם ביתר שאת להגשים את יעודנו.

הניסיונות שהא–ל ניסה את אברהם אבינו, את איוב, וגם אותנו בשנים הנוראות של הנאציזם, הם כנראה תחנות רגילות למרות שהם בלתי מובנות לנו, בני האדם, ומהותיים לצדק האלו–הי.

אני מאחל לך ולמשפחתך שנה טובה ומאושרת.

יצחק מיכאלי
המחלקה לקשרי חוץ

מכתב מאת שגריר ישראל בפריס אבי פזנר:

שגרירות ישראל

פריס, 1 בפברואר 1996

גברת,

התרגשות גדולה אחזה בי כאשר קראתי את עדותך. התיאורים שלך הם מחרידים, וקורות חייך בתיאורים אלו הם עדויות היסטוריות.

התחייבותך המוסרית לספר סיפור כואב זה מביא לך כבוד ואני מודה לך מאד על שאפשרת לי להכיר את פועלך.

קבלי, גברת, את ביטוי אהדתי המלאה.

אבי פזנר
המחלקה לקשרי חוץ

מכתב של דוד דה רוטשילד.

10 בפברואר

גברת,

גיליתי את עבודתך “לחיות אחרי השואה” בהתרגשות רבה. 

אני מודה לך מקרב לב שטרחת לשלוח לי עותק ממנו עם הוקרה.

קבלי נא את ביטוי ריגשתי הנאמנים

דוד דה רוטשילד.

נ.ב. אני מצרף המחאה על סך 1000.00 פרנק לטובת “נגילה” כאות תודה.

מכתב של אלי ויזל.

אוניברסיטת בוסטון
745 שדרת קומונוולס
בוסטון, מסשוסטס 02215
17 בפברואר 1991

אדית דוידוביצי היקרה,

סלחי לי. רק עתה הגיע עדותך האישית על שולחן עבודתי.

קראתי אותו.

מה שאת אומרת כואב, אך חייבים לספרו שוב ושוב.

ברכותיי

אלי ויזל 

מכתב מאת ראש עירית דרנסי.

דרנסי, 27 בינואר 1992

הגב‘ אדית דוידוביצי                                   MN/JPB/AF
102 שדרת סבסטופול
75003 פריס

גברת,

הואלת לשלוח אלי העתק של ספרך המוקדש לשואה ואני מודה לך מאד.

ידוע לך דבקותי לשמירת על הזיכרון, כדי שלא נראה דברים כאלה עוד.

עדויות כמו סיפוריך הם כלי הכרחי כדי להעביר לדורות הצעירים את המידע על עינוי העם היהודי וכדי להילחם כיום בהתעוררות הנאציזם והאנטישמיות.

ושוב תודה, ואהדתי,

ראש העיר
מ. נילס
חבר כבוד של הפרלמנט
אביר לגיון הכבוד

מכתב מאת שר ותיקי המלחמה בצרפת.

השר לענייני ותיקי המלחמה                  הרפובליקה הצרפתית
וקרבנות המלחמה

פריס, 26 במאי 1993                                                SP/No 90

גברת יקרה,

קראתי בהתרגשות רבה את עדותך האישית על השואה, אותו הואלת לשלוח לי.

אני מודה לך על כך ואני מבטיח לך שברצוני לפעול, בתוקף תפקידי הנוכחי, שכל התלאות שעברו על כל כך הרבה אנשים, נשים וטף, יישארו בזיכרונם של העמים.

קבלי נא, גברת,  את ביטוי רגשי הכבוד שאני רוכש לך,

פילפ מסטרה.

מכתב מאת נשיאות הרפובליקה.

נשיאות הרפובליקה

הציר              

פריס, 27 בנובמבר 1995 BC/LR/SM/TP/95 1574                                                      

גברת,

אדון,

הגברת ז‘ק שיראק קיבלת את התכתבותך הידידותית בצירוף המאמר האוטוביוגרפי שלך המספר על האירועים הנוראים שקרו בתקופת מלחמת העולם השנייה לעם היהודי.

אני יכולה להצהיר שבקריאת הכתבים שלך, הגברת שיראק זועזעה ולא הסתירה את התרגשותה בפני פשעים אלו נגד האנושות.

ובכל זאת, היא התרשמה עמוקות מהאומץ ומהכוח שמכוונים אותך ושסייעו לך בעבר וגם כיום להביט כלפי העתיד בשלוות נפש.

קבלי, גבירתי, אדוני, את ביטוי רגשותיי הטובים,

לורנס רקולט 

מכתב מאת הרב הראשי לפריס הרב א. גולדמן.

ב“ה

1 בנובמבר 1990

גברת נכבדת,

קראתי בעיון את כתבך “השואה“. הוא מסכם את הניסיון המר שחווית ומכיל בתוכו את כל הטרגדיה של העם היהודי באמצעות ששה מיליון קורבנות של רצח העם הבלתי נסבל והנורא.

אני מכיר אותך זה זמן רב. לא תיארתי לעצמי את כל מה שחיוכך ומצב רוחך הטוב והתמידי מכיל בייסורים שהצלחת להתגבר עליהם תוך מתן אוירה ביתית לדוגמה לילדיך, אמונה בה‘. את היחידה, למיטב ידיעתי, שהסתמכת עליו בעת ניסיונותיך. אביך ז“ל, אותו הערצתי מאד, הראה לך את הדרך הנכונה של האמונה האיתנה של עם ישראל. את מפגינה כלפיו הוקרה דתית וכבוד–אב לדוגמה. תודה לך על כך.

קבלי, גברת נכבדת, את רגשותיי המכובדים,

הרב הראשי של פריס

א. גולדמן 

מכתב מלשכת נשיא המדינה, מר חיים הרצוג 

לשכת נשיא המדינה

ירושלים, 11 ביוני 1991

לכב‘ הגב‘ אדית דוידוביצי
102, שדרות סבסטופול
75003 פריס.
צרפת 

גברת נכבדת,

קיבלנו את עבודתך המרגשת על התקופה הברברית ואנו מבקשים להפגין את הערכתנו לגבי האומץ והאמונה בעתיד של עם ישראל שאפשרו לך להתגבר על ייסורים כה רבים.

עקב השתתפותו האישית בפלישה עם כוחות הברית ובשחרור מחנות הריכוז, נשיא מדינת ישראל רגיש באופן מיוחד לכל עדות של ניצול שואה עבור הדורות הבאים. סיפורך מעיד על כך שאושוויץ לא הצליחה לדכא את רוח עמנו.

בשמו, הרשי לי להגיש לך, גברת יקרה, את ביטוי רגשותינו הידידותיים,

גראס דיין
עוזרת אישי לנשיא המדינה.

מכתב ממשרד ראש הממשלה:

משרד ראש הממשלה
14 בספטמבר 1995
PAD7/1357
לכב‘ הגב‘ דוידוביצי
102, שדרות סבסטופול
75003 פריס.
צרפת 

גברת דוידוביצי היקרה,

בשם ראש הממשלה, מר יצחק רבין, אני מודה לך על התרגום האנגלי של זיכרונותייך.

ניצולי השואה, אשר עברו את הגהנום, אשר סבלו, אשר העידו, מוטלת עליהם חובה קדושה, חובה היסטורית להגשים. עבור תולדות העם היהודי, עבור הדורות הבאים אשר יתקשו להאמין לזוועות השואה, לאור פרסומי מכחישי השואה הנבזים, חשוב שתדברי, שתציגי, שתספרי בכל פורום ובאמצעות כל מדיה. רק הספרים, הסרטים, העדויות והזיכרונות יישארו לעד.

השואה הינה חלק מקורות חיינו האישיים, גם אלו שלא היו שם. זוהי תולדות עמנו ולאומנו, שנכתב בדם ובדמעות.

הגרסה האנגלית של זיכרונותייך הועברו ליד ושם כדי לצרפה לגרסאות הצרפתית והעברית.

דרישת שלום חמה מירושלים

בכבוד רב,
ז‘קלין האן–אפרתי
מחלקת יחסי ציבור

רח‘ קבלן 3, הקריה, ירושלים 91919. טל: 02-705555

מכתב מלשכת בית המלוכה ההשמי 

הלשכה הפרטית של הוד מעלתו המלך
לונדון , 11 ביוני 1995

גברת דוידוביצי היקרה,

הוד מלכותו המלך חוסיין הראשון בקש להעביר את תודתו העמוקה על קבלת העתק מספרך “שואה“.

מאוד נחמד ומתחשב מצדך להגיש את זיכרונותייך להוד מלכותו – הם ודאי יבטיחו שאיש לא ישכח.

ושוב תודה על ששיתפת את הוד מלכותו בזיכרונותייך “השואה“.

בכבוד רב

קולונל עלי שוקרי
מנכ“ל

לכב‘ הגב‘ אדית דוידוביצי

102, שדרות סבסטופול
75003 פריס.
צרפת 

מכתב מלשכת בית המלוכה הבלגי 

לשכת המלך

10 בנובמבר 19945
לכב‘ הגב‘ אדית דוידוביצי
102, שדרות סבסטופול
75003 פריס.
צרפת 

גברת,

המלך והמלכה הטילו עלי לאשר קבלת מכתבך וכן העותק המוקדש של ספרך, בשם “השואה“, שהיה מצורף לו ושברוב טובך שלחת להם.

המלך והמלכה מודים לך על משלוח עבודה זו, אותו הם יקראו בעניין ובהתרגשות.

קבלי, גברת, את ביטוי הערכתי המכובדת,

מנהל לשכת המלך
J. van YPERSELE

מכתב מוסד ניצולי שואה (שפילברג)

2 בפברואר 1998
לכב‘ הגב‘ אדית דוידוביצי
102, שדרות סבסטופול
75003 פריס.
צרפת 

גברת דוידוביצי היקרה,

תודה על שני כתבי היד אותם קיבלנו ב-29 באוגוסט 1997.

אנו נצרף את כתבי היד הללו לחלק הכתוב של עדותך, שם יהיו נגישים בתוך המוסד לדורות הבאים. לתשומת ליבך, לא נוכל לתרגם את הגרסה הצרפתית המופיע תחת הכותרת “לחיות לאחר השואה“.

אנא קבלי את הערכתנו על עבודתך האישית, ועל השתתפותך בגנזכי המוסד לשואה, אשר יאשפר להבטיח ששגיאות העבר לא יישכחו ויובנו. תודה על עדותך להיסטוריה.

בכבוד רב

ריימונד סאנטאנג‘לו
לשכת מנהל ועד הפועל
מכתב מוסד ניצולי שואה (שפילברג)

12 בדצמבר 1995
לכב‘ הגב‘ אדית דוידוביצי
102, שדרות סבסטופול
75005 פריס.
צרפת 

גברת יקרה,

בתור ניצולת שואה, מסרת לנו עדות שלא תסולא בפז, אשר תיתן לדורות הבאים אפשרות לגשת ולהעמיק את ההיסטוריה במישור של עדות חיה אישית.

הראיון שנתת לנו יהווה חלק מארכיון האודיו–ויזואלי החשוב ביותר שהורכב עד היום. עד לעתיד הרחוק ביותר שניתן לדמיין, תהיה אפשרות לעיין בהם כדי שההיסטוריה לא תהיה מושג אבסטרקטי, אלא מפגש עם פנים וקול יחידים במינם.

תודה על השתתפותך החשובה לזיכרון השואה.

בכבוד רב
סטיבן שפילברג
נשיא

מכתב מוזיאון השואה בארה“ב

19 ביולי 1999
לכב‘ הגב‘ אדית דוידוביצי
102, שדרות סבסטופול
75003 פריס.
צרפת 

גברת דוידוביצי היקרה,

רק רציתי לנצל את ההזדמנות כדי להודות לך על המתנתך הנדיבה. 

בנתון ארנוביץ העביר את הספר ששלחת לנו. הוא יהיה מקוטלג ויצורף לאוצרות ספרייתנו.

תודה על תרומתך הנדיבה, חסותך מוערכת מאד.

בכבוד רב,
תומס טפר
רכישות לספריה
מוזיאון השואה ארה“ב
100 ככר ראול וולנברג SW
וושינגטון, די סי 20024-2150

מכתב מיד ושם

ירושלים 3.10.1991
לכב‘ הגב‘ אדית דוידוביצי
102, שדרות סבסטופול
75003 פריס.
צרפת 

גברת דוידוביצי היקרה,

ממשרד ראש הממשלה קיבלנו את הגרסה העברית של זיכרונותיך על השואה.

זיכרונותייך צורפו לארכיון יחד עם הגרסה הצרפתית המקורית ונרשמה תחת המספר 8769.

ברצוננו להודות לך על שהואלת לצרף את זיכרונותייך מאותם הימים האפלים, לארכיון מוסדנו.

בכבוד רב,
דר שמואל קרקובסקי
מנהל
ארכיון יד ושם
העתק: משרד ראש הממשלה.