ערב אחד, כשנירה ניגשה לג’ניה, ליטפה את שיערה הפזור על הכר ואיחלה לה “לילה טוב”, פקחה ג’ניה את עיניה ואמרה, “יותר טוב שאת לא יודעת מה שקורה אצלנו מאוחר בלילה”, ולא יספה.

מה מתחולל בלילות באולם המרכזי של “בית הקשישים”, המקום שבו משוכנים עשרות מוותיקי הקיבוץ ומייסדיו? אילו סודות מהעבר מרחפים בין כתליו? האם בערוב ימיהם יצליחו מישה, ג’ניה וגוטה לשחזר מעט מהלהט והתשוקה של נעוריהם? האם נירה תגלה את הסוד המשפחתי שהוסתר ממנה כל השנים? האם יצליח מישה לממש את שאיפתו?

בנובלה “ריקוד לילי” משורטטים ביד אומן סיפורי חיים, אהבות, סודות ואכזבות. הקשר הבין דורי, שתחילתו בשנות העשרים של המאה העשרים, נטווה בעדינות רגישה, חוצה יבשות ואירועים היסטוריים, וארוג היטב בהוויה הישראלית-קיבוצית מימיה הראשונים עד ימינו אנו.

נעמה מעוז מתגוררת בכרכור, בין מטע זיתים לעצי אורן.

חווה ימי גמלאות מתוקים

עם בן-זוג ונכדים.

חוץ מזה אוהבת לקרוא, לכתוב ולנגן.

בין לבין לומדת איטלקית ועסוקה בלהקשיב:

למוזיקה, לאנשים, (לא בהכרח בסדר הזה).