הסיפור על לילא ומג’נון – ניזאמי – יובל שילוח

סיפור אהבה מרגש וטרגי שהתרחש ככל הנראה בראשית המאה השביעית לספירה, ואולי לא התרחש כלל, אך הותיר את רישומו בכל התרבויות, מהודו ועד צפון אפריקה.

גיבורי הסיפור הם קייס אל-עאמרי ואהובתו לילא, משבטי הבדואים בחצי האי ערב. השניים נפגשו בצעירותם והתאהבו. את אהבתו ללילא ביטא קייס בשירים שחיבר למענה, והשתגע אחריה כל כך עד שהכול כינו אותו “מג’נון”, ושם זה דבק בו עד סוף ימיו.

קייס ביקש את ידה של לילא, אביה סירב, וקייס נמלט אל המדבר, שם יצא מדעתו וסירב לשוב אל משפחתו. לילא נאלצה להינשא לגבר זר; קייס המתבודד הוסיף לחבר שירים על אהובתו, וחיות הבר היו ידידותיו היחידות. סופו של הסיפור מר ואולי בלתי נמנע – לילא חלתה ומתה, ומג’נון מת על קברה, כשחיות הבר מגוננות עליו.

סיפור האהבה הזה נפוץ מאוד בספרות ובשירה הסופית כמשל על האהבה הנשגבת לאל.

חכים ג’מאל א-דין ניזאמי, 1141–1209, נולד בעיר גאנג’ה (כיום באזרבייג’אן) והתגורר רוב חייו מעבר לקווקז. הוא היה משורר וכתב את שיריו בפרסית. הסיפור על לילא ומג’נון הוא אחד מחמש הפואמות הגדולות שכתב.