1.

איך התבשל הרעיון לכתוב הספר?

כתיבת ספר היה חלום ילדות שלא הירפה ממני לאורך כל חיי. גדלתי בבית בו השפה העברית והמילה הכתובה היו קדושים. אבי ז"ל היה מומחה לשפה העברית ובין יתר הדברים בהם עסק היה גם הגהת תנ"ך קאסוטו. תמיד ידעתי שיום יגיע ואכתוב ספר. אבל בחיים כמו בחיים, העולם הקסום בו זכיתי להעביר את חיי המקצועיים, עולם ההייטק, שימש לי תירוץ טוב לדחות את הגשמת החלום במשך שנים רבות. לפני כשנתיים הרגשתי בפעם הראשונה בחיי שמספר הימים בהם אני נהנה לקום בבוקר וללכת לעבודה קטן ממספר הימים בהם אני חש שבעצם מיציתי את החיים האלו והגיע הזמן לשנותם וליצוק להם תוכן חדש.

מכאן ועד להתמכרות המוחלטת לחלום הילדות הדרך הייתה קצרה.

2.

האם הרעיון המרכזי של הסיפור השתנה תוך כדי הכתיבה?

לא רק הרעיון. כל הספר. הספר הראשון שכתבתי היה ספר מתח שנסב סביב עולם האומנות ושאלת אמינותו של תהליך האוטנטיקציה של יצירות אומנות. הגעתי כמעט עד לאמצע כתיבתו אבל לא יכולתי להשתחרר מההרגשה שהסיפור לא נשמע אמין. דבר מה היה חסר בו. אולי היה זה משהו בהתנהגות הגיבורים, ואולי באמינות התפתחות העלילה. האמת, אני לא משוכנע שגם היום אני יודע מה לא עבד שם. במפגש אקראי עם ליעד שוהם ואמנון ז'קונט קיבלתי משניהם המלצה שסידרה לי את הראש – "חשוב שתכתוב על העולם אותו אתה מכיר הכי טוב". הנחתי לספר שכתבתי והחלטתי לכתוב סיפור מתח שנסוב סביב המתרחש בעולם ההייטק. במרכזו של הסיפור חברת הזנק אותה המצאתי למטרות הספר ומשקיע הון סיכון שמצטרף כיו"ר חדש לחברה בשלב בו הכל נראה ורוד ומבטיח אך לדאבונו מהר מאד דברים מתחילים להתפרק סביבו. מיותר לציין שמרבית הסצנות המתוארות בספר מבוססות על מקרים דומים שחוויתי בחיי. ההחלטה לשנות כיוון התבררה כנכונה. מרגע שהתחלתי לכתוב ועד הרגע בו נמסר הספר אחרי עריכה להוצאת סטימצקי חלפו פחות מחמישה חודשים.

3.

האם יש לך סדר בתהליך הכתיבה? האם אתה כותב קודם ראשי פרקים ואחר כך את גוף הסיפור?

אחרי שהרעיון הבוסרי מתבשל בראשי אני מתחיל בכתיבת תיאור מפורט של הגיבורים. אני מרגיש שאני חייב להכיר אותם כאילו כל חיי גדלתי איתם. רק אחרי שאני יודע בדיוק איך הם יתנהגו בכל מצב, כיצד הם נראים, מה הם אוהבים ומה מפחיד אותם, את הסודות שלהם ואהבות נעוריהם אני מתפנה לשלב הבא בו אני כותב את התקציר של כל הפרקים, כרבע עד חצי עמוד לפרק. התקציר משמש אותי לבדיקת הלוגיקה של פתרון "החידה" אותה טוויתי בתחילת הספר כמו גם למעקב אחר איכות זרימת העלילה. כבר בשלב זה מתקבלות ההחלטות הקשות הראשונות – אלו חלקים מהסיפור יש לזרוק כי הם לא ממש תורמים להתפתחות העלילה עצמה. ואז מתחילה הכתיבה המדויקת. את הכתיבה אני ממליץ לבצע מהרגע הראשון בצמוד לעורך המתמחה בז'אנר בו את/ה כותב/ת ולא לחכות עד לסיום כתיבת הספר. במקרה שלי, העבודה עם העורך, אמנון ז'קונט המופלא, התחילה מהאות הראשונה והפכה מהר מאד לשותפות לכל דבר ביצירה.

4.

מה קורה כאשר יש מחלוקת בין העורך לבינך?

בתחילת הדרך מחלוקות מסוג זה בהכרח מתסכלות. אתה חש כמו שהורה מרגיש כשמעבירים ביקורת על הילד שלו. לא תחושה קלה. לשמחתי מהר מאד הבנתי שללא מחלוקות אין כל ערך לעבודת העורך. פחות חשוב לקבל עיסוי לאגו במהלך הכתיבה. מה שבאת חשוב זה מבחן התוצאה, קרי שהקוראים יאהבו את המוצר הסופי. מרגע שהפנמתי זאת המחלוקות הפכו מהר מאד לשיחה ידידותית בין חברים, שיחה בה כל צד באמת מנסה להבין את עמדת הצד השני. היום אני יודע שהשיחות האלו תרמו יותר מכל דבר אחר לאיכותו של המוצר המוגמר.

5.

איזה סופר מהעבר היית רוצה לפגוש?

את מייקל קרייטון.

6.

איזה ספר שקראת השפיע עליך או אהבת במיוחד?

קשה למנות ספר אחד. בין הספרים שמאד אהבתי ניתן למנות את מלכוד 22, שניים דובים, הכלב היהודי, כמו גם מספר לא קטן של ספרים של סופרים סקנדינבים שצצו בשנים האחרונות.

7.

מה בעיניך הערך של הוצאת ספר בפורמט דיגיטלי?

לסופר, בעיקר אם הוא בראשית דרכו וצריך להתמודד עם כל העוולות שחוק הסופרים הביא לעולמנו הקשה בלאו הכי, זו הדרך הכלכלית ביותר לפרסם את ספרו.

לקוראים זו הדרך הנוחה ביותר לקחת איתם עשרות ספרים מבלי שיזדקקו לנושא כלים צמוד, כמו גם כלי לחסכון משמעותי בעלויות רכישת הספרים.

ובכלל, בין אם אנחנו גאים בעובדת היותנו נוסטלגיים כאילו הנהנים להסניף את דפי הספר שזה עתה רכשנו ובין אם אנו מחשיבים עצמנו כ"טקים" גאים, הגיע הזמן שנודה על האמת – זהו הכיוון אליו העולם מתקדם. נגישות המידע הדיגיטלי בכל מקום הוא שם המשחק. ואם אכן זה כך, הרי ככל שנקדים לקפוץ על העגלה הזאת, כן ייטב.

ספרו הנפלא של אבי דומושביצקי, פרד במנהטן, לרכישה בחנויות המקוונות.