אמנון ז׳קונט

שבע עם אמנון ז׳קונט

אמנון ז'קונט תרגם וערך את הספר "הצדפה" מאת אן ג'ייקובסון

1.

כיצד נוצר הקשר בינך ובין האישה המסתורית אן ג'ייקובסון?

באחד הימים צלצל הטלפון בדירתנו. בדרך כלל אני לא עונה לשיחות בקו הזה, משום שרוב המתקשרים הם פציינטים של אשתי, ורדה, ומי שקשור אתי יודע להתקשר רק לטלפון הסלולרי. ורדה אכן ענתה לשיחה והעבירה את השפופרת אליי. קול מהוסס של אישה נשמע. היה לה מבטא מעורב, אנגלו-סכסי ואידישאי והיא ביקשה שאשלב באחד הרומנים שלי את סיפור חייה.

אני מקבל שיחות כאלה לפחות פעם בחודש ותמיד מסביר שיש לי סיפורים משלי ואני לא זקוק לתרומות שכאלה. "יש לי סיפור מיוחד", האישה התעקשה. שוב השבתי לה שאין לי עניין בסיפור לא אני חוויתי או המצאתי. היא ביקשה שלפחות אקרא את הסיפור שלה. שוב סירבתי, ואז היא אמרה שלוש מלים שנגעו ללבי: "עשה עמדי חסד".

"טוב", אמרתי, "שלחי לי אותו במייל".

היא לא ידעה מהו מייל וסיכמנו שתשלח את החומר בדואר. אחרי כמה ימים הוא אכן הגיע, צרור עמודים כתובים אנגלית בכתב צפוף. הפיענוח לא היה קל אבל ככל שהעמקתי בחומר – התפעלתי. זה היה סיפור כן, נועז ובוטה כתוב במין תמימות שלא מסתירה דבר. הכתובת שעל המעטפה הייתה של חנות ספרים משומשים וצויין גם מספר טלפון. כשהתקשרתי לשם השיב לי איש חביב מאוד שהבטיח למסור הודעה לאישה שאחר כך בחרנו לה את השם 'אן'. באותה הזדמנות סיפר לי שהיא באה לחנותו מאחת השכונות החרדיות בעיר וקוראת שם ספרים שאסורים עליה בקהילה בה היא חיה. באחד הימים קראה ספר שלי והחליטה שאני האיש שיכתוב את סיפורה.

נפגשנו במסעדה קטנה במקום שבו לא היה חשש שיזהו אותה. אחרי שנשבעתי שלעולם לא אסגיר את זהותה, היא הרחיבה את הכתוב בטקסט ששלחה וסיפרה לי את הסיפור המלא של חייה. הסברתי לה אילו שינויים יהיה עלי לערוך בו ובכתבים שמסרה לי כדי שיהפכו לרומן. היא הסכימה ו'הצדפה' היא התוצאה.

2.

 למי מיועד הספר?

אין לי מושג. אף פעם לא הצלחתי לאפיין את הקוראים שלי, לא כל שכן את קוראיה של אן.

3.

האם כבר בשלב התרגום ידעת כיצד תערוך את הספר?

בהחלט. קראתי את החומר הגולמי כשאני רושם לעצמי נקודות שיהפכו אחר כך לקו עלילתי.

4.

   מדוע כתבת את הספר במתכונת של רומן אירוטי?

הדבר התבקש מאיכותו של החומר. בסיפורה של אן, היצר המיני הוא כוח מניע, בצד הרצון למצוא אהבה ולהיות רצויה, אחרי שהושלכה מביתה, גם זאת בשל התפרצות אירוטית. לא הייתה דרך אחרת לספר את הסיפור בנאמנות וביושר.

5.

 איזה סופר מהעבר היית שמח לפגוש?

גרהם גרין. אני מעריך מאוד את יכולתו למזג תהליך פסיכולוגי עם עלילה סוחפת. ספריי הראשונים נכתבו בהשראתו.

6.

 מי מספרייך הכי מייצג אותך?

כולם. אני נמצא בכל ספר שכתבתי. כל הגיבורים הם בסופו של דבר אני. גם כשאנחנו חושבים שאנחנו ממציאים – איננו ממציאים. כל המצאה ספרותית היא ערבוב מחדש של חוויות, כשאל המילה 'חוויה' אפשר לשייך גם סרט שראינו, ספר שקראנו, סיפור ששמענו.

7.

 מה בעיניך הערך של הוצאת ספר בפורמט דיגיטלי?

התחברות לעתיד.

המו"לות הדיגיטלית היא לא פחות ממהפכה. כותב צעיר לא צריך עוד לעבור שומרי שערים כדי להוציא את ספרו ואינו תלוי בהערכותיהם של לקטורים ועורכים. הוא יכול להתייצב בפני העולם ולעמוד לשיפוט בידי הקוראים עצמם. אם היצירה מוצלחת – היא תזכה להתפרסם. אם לא – היא תשוטט לעד במרחבי הסייבר ללא דורש. גלוי נאות: אני לכשעצמי הייתי תמיד חלק ממערכת המו"לות הממוסדת, הן כסופר והן כעורך, אך אני מפענח באופן ריאלי את המציאות ואת התהליכים המתחוללים לנגד עיניי וכנראה יהפכו למציאות גמורה רק בעוד כשני עשורים.

בשנת 2035 יהיו אפוא מעט ספריות וחנויות הספרים יתמעטו גם הן. תלמידיי היום קוראים חומר ספרותי ואחר בסמארטפון או במחשב. מעטים מהם קוראים ספרים מודפסים ועוד פחות קונים אותם. אי אפשר לעצור את התופעה, כפי שאי אפשר לעצור את עליית האימפריה הסינית או את התפוררות המזרח התיכון. היא חלק בלתי נפרד מן ההתפתחויות הכלכליות, האקולוגיות והתרבותיות שהעולם עובר.

יש כאלה שמבכים את ריחו של הספר המודפס, אבל הקוראים של 2035 לא יזכרו את הריח הזה יותר מכפי שזכרו נהגי המכוניות ב – 1955 את ההנאה שבנסיעה בכרכרה. כהיסטוריון של רעיונות אני יודע שכאשר אנחנו מביטים לעתיד, כמו גם לעבר, אסור לנו לעשות שימוש בפרספקטיבה של ההווה אלא להבין את רוח התקופה שאנו בוחנים. רק כך נוכל להבינה.