שבע עם משה גל – מחבר הספר: גפרור – מישהו שיחבק אותי

      1.

איך עלה לך הרעיון לכתיבת הספר?

הרעיון לכתיבת הספר החל לבעור בקרבי מספר חודשים לאחר מלחמת "יום כיפור" בעת ששכבתי פצוע פיזית והלום קרב ועברתי שיקום בביה"ח תל השומר ובבית ההבראה.

2.

    האם הרעיון המרכזי של הסיפור השתנה תוך כדי הכתיבה?

רציתי לתאר את אשר חוויתי ב- 12 ימי הקרבות הראשונים. מההפתעה המוחלטת והטראומתית

של פרוץ המלחמה בשיאו של יום כיפור הקדוש 06.10.1973, עד ליום בו נפצעתי ב – 18.10.1973.

את הקרבות הקשים להגנה על המדינה מול האויב המצרי,  את גיהינום המלחמה,  את אימת המוות,

לכתוב על החברים הטובים והרבים שאיבדתי ועל גבורתם… אבל בכל פעם שניסיתי – גיליתי שהכתיבה קשה לי ומחזירה אותי למראות, לקולות ולריחות המלחמה ומדרדרת את מצבי הנפשי.

רק בשנת 2000, כ – 17 שנים אחרי המלחמה,  בעת שלמדתי וגיליתי את נפלאות ויתרונות המחשב, החלטתי לנסות שוב. הצלחתי לכתוב בשלושה ימים 40 עמודים… אך עד מהרה הגעתי למבוי סתום, כשבמחשבותיי עולות שוב ושוב השאלות: מה אתה כותב?  את מי זה מעניין בכלל?

בשנת 2006 התגרשתי ועברתי להתגורר בגפי בדירת 2 חדרים צנועה בגבעתיים. ושם, בימי בדידותי

והשתבללותי עלה והתבשל הרעיון לכתוב את הספר כסיפור אישי ולא כספר בעל מסר, אלא אם כן מסר זה משתלב היטב בסיפור. גם גיליתי שהכתיבה קלה עליי כשאני כותב בגוף שלישי ולא ראשון.

מאז, השתחררו המחסומים אך תהליך הכתיבה עצמו לקח כ-7.5 שנים בהן הרכבתי את פאזל חיי דרך הסיפור והדמויות כשבכולן אני נמצא ואף מתואר חלקי בלחימה. אפשר לדמות את תהליך הכתיבה כמסע ארוך ורווי תהפוכות בו הספר שנוצר קיבל חיים משל עצמו ללא קשר לרעיון הראשוני.

3.

 האם יש לך סדר בתהליך הכתיבה? האם אתה כותב קודם ראשי פרקים ואחר כך את גוף הסיפור?

כשעלה והתבשל בי הרעיון של החלפת דסקיות הזיהוי בין שני גיבורי הספר, התיישבתי וכתבתי ראשי פרקים.

היום אני יכול להעיד שכתיבת ראשי הפרקים עזרה לי לסיים את הספר למרות משברי חיים וכתיבה שחוויתי במהלך 7.5 שנות הכתיבה.

4.

  איזה סופר מהעבר היית רוצה לפגוש?

אני מאוד הייתי רוצה לפגוש את חיים גורי שיהיה בריא… מלבד הערצתי לו ולכתיבתו,  יש סיבה נוספת מאוד מיוחדת ופיקנטית… ואם הוא ייזכר בה, אני חושב שהוא מאוד יתרגש

5.

מי האישיות שהכי השפיעה עליך?

אריק שרון ז"ל, מפקדי הנערץ. לחמתי מאחורי גבו של הגיבור האלמותי הזה.

אני רוצה לשתף בשיר שכתבתי ביום לכתו מאתנו:

אלוהים שלי,

כל כך עצוב לי על האדמה הטובה שלך בזמן האחרון

כל הזמן שכול, כאב שמפלח את החזה, דמעות ומחנק בגרון

אתה לוקח לי אותם אחד אחד, את טובי הבנים וברוכי הכישרון

ליפקין, קראוס, גוב, מט, ספי, אריק, דידי – ועכשיו גם את אריק שרון

אלוהים שלי,

כל כך עצוב לי על האדמה הטובה שלך בפרוס השנה האזרחית החדשה

כשכל מספר ימים אנחנו נפרדים מדור הנפילים פעם מאיש ופעם מאישה

 נמחה החיוך ונדם פסקול חיינו, נותרנו עם יפה וחנון ואח גדול חסר בושה

   ועכשיו הלך מאתנו גנרל גיבור, שביצר את בטחונה של זו הארץ הקדושה

   אלוהים שלי,

   כל כך עצוב היום הזה לעם הנבחר שלך בארץ המובטחת בארץ ישראל

   לקום בבוקר ולהיפרד ממנהיג דגול מלוחם אמיץ שלא תמיד ידענו להלל

   מי יוביל אותנו אל ראש הר קודשינו שגם יהודים יוכלו בו אליך להתפלל

   לביטחון ארצנו הטובה, שמוקפת בים מוסלמי המבקש את דגלינו לקפל

   אלוהים שלי,

   אני נפרד היום מענק הענקים, אוהב ציון, מגדול המצביאים של האומה

   עומד דום ומצדיע למפקד אהוב לפני שטומנים אותו אל בין רגבי האדמה

   ואם יש מי שחולק עליי אז הגיע הזמן לספר להם ולהביא לידיעתם עכשיו

   לחמתי מספר צעדים מאחורי כתפיו, של האיש שבזכותו ניצחנו את הקרב.

   רק מי ששמע את קולו הבוטח של אריק בקשר, במלחמת יום כיפור 1973

   ידע שרוח בן האלוהים נשבה אז במדבר, רוחו של אריק וירכין איתי ראש

   מפקדי,

   רשמת פרק מפואר בתולדות עם ישראל שעוד יילמד לדורי דורות,

   תהיה מנוחתך עדן לצידה של לילי אהובת חייך על גבעת הכלניות.

6.

  למי אתה מראה ראשון את מה שכתבת?

לבת זוגי האהובה אנדי דיימונד ובנה גל. עוד קראו ונתנו משוב: אחותי, גרושתי ושלושת בנותיי.

7.

 מה בעיניך הערך של הוצאת ספר בפורמט דיגיטלי?

זכיתי להכיר בחורה נעימה, מדהימה ומקצוענית בשם שלהבת, מנכ"ל epublish. באמצעותה הספר שלי נמכר בכל החנויות לספרים דיגיטליים. בחרתי להוציא את הספר כך מתוך הבנה ברורה שלמרות אהבתי ואהבת רבים את מראהו וריחו הטוב של הספר המודפס, העולם צועד קדימה והדור הצעיר, שאליו כיוונתי את ספרי, עובר לקרוא ספרים דיגיטליים. אני נוהג מדי פעם להגיע למחוזות חפצי בתחבורה הציבורית ולא נעלמו מעיניי מראות הצעירים שיושבים וקוראים ספרים בטאבלטים ובאייפונים שלהם בזמן הנסיעה. אם כך, הערך של ספר דיגיטלי הוא בזמינותו גם לקהל הצעיר ושוחר הקריאה.

תודה רבה למשה גל על הראיון האמיץ והחושפני. בהצלחה רבה!