מעולם לא אהבתי דברים מושלמים. בעיקר מכיוון שתמיד הם הבליטו את הפגמים שבי.
כשהתבגרתי מצאתי את הטעם, הריח, הצבע והיופי שבפגמים – שריטה, צלקת, כתם שמעלה זיכרון, דברים ש"מלכלכים" את החיים בפצעים, אך גם מאפשרים התיידדות עם כאב. גם הסיפורים שנכתבו כאן אינם מושלמים, פשוט הנחתי את ליבי, עם כל פגמיו, על הנייר.
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
