"את האישה היחידה של חיי," היה חוזר ואומר לה, במקום להוציא מפיו את המילים הפשוטות, המפורשות, "אני אוהב אותך."

בתוך ערן פעור חלל, כזה שלא יכול להתמלא.

גופה הענוג של נאוה, אהובת נעוריו, לא מספיק עבור הריק המתרחב, וגם לא גופן של נשים אחרות. אולם לאחר תאונה טראגית, שמותירה את נאוה משותקת ברגליה, ערן מתמלא חמלה, ובמקום למסור לה מכתב פרידה מנוסח בקפידה, הוא מכריז שיתחתנו בהקדם.

העשורים חולפים ואנחנו איתם, מבקרים את ערן ונאוה בתחנות שונות במהלך חייהם. התמונה הזוגית שנראית אידילית מבחוץ, הגיבור שהציל את הנסיכה, מתגלה ככזאת שמסתירה סערות נפש, מאוויים סודיים ותהיות מרירות על מה שהיה יכול להיות. ולמרות הכול, ואולי בגלל, השניים דבקים זה בזה ומסרבים להינתק.

נאוה נוסעת לתאילנד, עם מלוותה לוסי, לעבור השתלת שבב בעמוד השדרה שיחזיר אותה להלך על רגליה, ואילו ערן, שנשאר במקום עבודתו – אמסטרדם – עובר תאונת קורקינט ונכנס לתרדמת בת 4 שנים, במהלכה מצליחה נאוה לממש, פעם אחת ויחידה, את אהבתה גם לאריק – חברו הטוב של ערן.

זהו סיפור שלא מייפה את המציאות של זוגיות ואהבה, אלא פורש אותה כפי שהיא: סדרה של בחירות והחמצות, טלטלות עזות ושינוים דרמטיים, תשוקה עזה שמתנגשת עם נאמנות קשיחה, והשוני בין החיים שתוכננו – לחיים באמת.