מחלה נפשית,

טרגדיה כנער,

מצב בעייתי בצבא,

אשפוזים והתקפים.

לאבד ולנסות למצוא מחדש אחיזה במציאות.

ספר זה מנסה להראות, במבט מבפנים, את ההרס של מחלה נפשית והמצבים שגרמו לה ולנסות להמשיך ללכת גם כשבלתי נסבל.

פותח את התנור, ואמא שואלת למה, אני אומר “לא יודע” ויוצא מהבית. בלי טלפון, בלי שליטה, הולך. בדרך, במעבר חצייה, מכונית עומדת על המעבר. הולך לתחנת רכבת, לא יודע איזה יום זה, התחנה סגורה. ממשיך ללכת ואיזה בחור ממקום מגודר בא אליי ואומר לי: “אל תלך לשם, אסור” ואז כאילו לא אמר כלום, חוזר מאיפה שהוא בא. מגיע ל”יס פלאנט” חושב שאראה סרט שיסביר את הכל. בדרך יש בחור בדואי צולע, שומע:”הוא הולך להרביץ לך”, עובר אותו ולא קורה כלום. הולך ללכת שנים, לעשות אודיסאה, לעבור את המדבר ברגל. מגיע לקצה העיר, ואז מסתובב וחוזר הביתה, בבית, יושב בחצר האחורית, שוטרים הופיעו בכניסה לבית, רואים אותי והולכים.