התנאית ברוריה הייתה אשתו של התנא רבי מאיר בעל הנס שחי בתחילת המאה הראשונה לספירה ובתחילת המאה השלישית לספירה. וכך גם התנאית ברוריה. התנאית ברוריה הייתה גאון בהלכה ובתנ"ך. נוסף לזאת, דיברה על בוריין את השפה היוונית והרומית [הלטינית]. נוסף לזאת שלטה התנאית ברוריה בפילוסופיה היוונית, וכן בחכמת ההיגיון והרטוריקה, תורות שלמדה אצל טובי המורים בדורה. אביה היה התנא ר' חנינה בן תרדיון, שנהרג על ידי הרומאים עקב מלשינות של יהודים, ובראשם ר' יהודה הנשיא.
דמותה של התנאית ברוריה היוותה אתגר לחוקרים במדעי היהדות כבר מן המאה השמונה עשרה ועד המאה העשרים ואחת. אולם, האמת ההיסטורית עליה במלואה לא הוצגה על ידי החוקרים, מאחר והחוקרים החזיקו בדעות קדומות כלפיה, דעות שגויות ומופרכות שהושתתו על מחקרים שגויים של חוקרים במאה השמונה עשרה והתשע עשרה, בעיקר חוקרים גרמנים.
התנאית ברוריה אפוא קופחה הן במחקר והן בקרב תלמידי החכמים בישיבות ותלמידות החכמים במדרשיות, כמו גם במכללות ובאוניברסיטאות.
ספר זה בא להציג את האמת ההיסטורית על התנאית ברוריה, המבוססת על מחקר כתבי יד עבריים של התלמוד, הן בגניזה והן בכתבי יד ברחבי העולם כולו.
התנאית ברוריה הושמצה החל מהמאה הארבע עשרה על ידי מומר יהודי שהתנצר ושירת תחת האפיפיור ברומא, ולכן הוא שתל סיפור מזויף אודות התנאית ברוריה בתוך פירושו של הרב שלמה יצחקי לתלמוד, המופיע במסכת עבודה זרה דף יח' עמוד ב'. סיפור זה מבטא את שנאתו של כותבו כלפי הנשים בכלל, כלפי נשים חכמות בפרט, וכלפי יהודיות נשות תלמידי חכמים. התנאית ברוריה הייתה שווה במעמדה לחברי הסנהדרין, ולמעשה היא היוותה באופן בלתי רשמי חלק מחברי הסנהדרין של בית המקדש הראשון.
השנאה אל התנאית ברוריה הוזנה על ידי התפיסה הנוצרית בימי הביניים במאה השלוש עשרה לפיה האישה נחותה מן הגבר והיא איננה יכולה להשתוות אליו בחכמתה. תפיסה שנוגדת את היהדות לפיה האישה גם היא נבראה בצלם אלוהים וגם היא חכמה. שונאי הנשים בקרב היהדות אימצו את הסיפור המזויף כחלק משנאתם כלפי נשים ואי הכרתם באישה כשוות ערך לגבר. עד היום מסרבים הרבנים המצדדים באי-שוויון לנשים להסיר את הסיפור המזויף מהפירוש על הגמרא, למרות שהם מודעים להיותו מזויף.
הזיוף מושתת על חוסר אמינותה של האישה וניסיונותיו של הבעל לפתותה, סיפורים המופיעים כבר לפני אלפיים שנה בקרב הפילוסופיה היוונית, כגון אצל סקונדוס הפילוסוף, ופותחו אחרי כן בימי הביניים עקב מסעי הצלב של הנוצרים, אז הושארו נשות האבירים לבדן במשך למעלה משנה בביתן ללא השגחה. סיפורים שמופיעים בסוגה ספרותית מסוג דקאמרון של גו'באני בוקצ'ו, או סיפורי קנטרברי של הסופר האנגלי ג'פרי צ'וסר.
החוקרים כיום, כמו בעבר, לא הסתכלו על התמונה הכללית כלפי דמותה של התנאית ברוריה, תמונה שמורכבת מתצרף שחלקיו מפוזרים בכל חלקי הסיפורת של חז"ל, הן בתלמוד והן במדרשים. כמו גם בספרות היוונית והרומית בת התקופה. על מנת להביט על התמונה הכללית שתיתן לנו את האמת ההיסטורית על דמותה של התנאית ברוריה יש צורך בכלי מחקר שאותו התווה הפילוסוף והבלשן הצרפתי פרופסור דוקטור ז'אק דרידה, הוא המונח Deconstruction. וספר זה מוקדש למורי ז'אק דרידה, שהתווה כלי מחקר חדשי ועל-שפתי, המתאים לכל שפה, ומאפשר לנתח כל טקסט ולחשוף את גרעין הסיפור האמיתי וההיסטורי שלו. אין ספק בידינו כי הסיפורים על התנאית ברוריה עובדו ושונו על ידי אמוראים ועורכים מאוחרים של התלמוד, מאות שנים לאחר זמנה של התנאית ברוריה.
התנאית ברוריה הייתה אישה משכילה שניהלה דו-שיח מפרה עם חכמים רומאיים ויוונים, כמו גם עם חכמים יהודיים. היא הייתה תלמידת חכמים מקובלת – אשתו של המקובל ר' מאיר בעל הנס. עם זאת, היא הייתה אשת חיל ואשת משפחה יוצאת מגדר הרגיל ותמיד הייתה עזר כנגד בעלה ר' מאיר בעל הנס; הן בוויכוחים עם יריביו הרעיוניים, שבראשם עמדו ר' עקיבא ור' יהודה הנשיא, והן בוויכוחיו עם חכמי הגויים.
התנאית ברוריה שילמה מחיר כבד על תעוזתה ואומץ לבה, ועל שהציבה את האחר, העני והמסכן במרכז התודעה של המנהיגות היהודית בדורה שהתעלמה מן העניים ונדכאי החברה. שני ילדיה נרצחו על ידי אביו של בעלה – בראשם ר' יהודה הנשיא – ששלח יהודים מומרים לרצוח אותם ביום שבת בבוקר בדרכם לבית הכנסת. אחיה נרצח גם הוא על ידי מומרים יהודים שהתנצרו וקיבלו הון מהשלטון הרומאי – אותם רוצחים מילאו את פיו חצץ וחנקו אותו. אביה נשרף על המוקד בעודו חיים.
אך לא רק זאת, התנאית ברוריה חיה בעת מלחמה עם הרומאים, בעת בה הניף בן כוזיבא, בריון כופר, את נס המרד ברומאים וכפה את המלחמה על המון העם העניים על ידי מניעת פת לחם מהם ושריפת מקורות המזון שלהם. התנאית ברוריה הייתה עדה לאי-שוויון בין המינים, ולהיותה של האישה חסרת ערך ופחותה בערכה מבהמה – התנאית ברוריה הייתה עדה לרציחתה של נערה יהודייה, ענייה ויתומה, על ידי ר' ישמעאל בן יוסי בצורה אכזרית ביותר: הוא הרתיח אותה בדוד מים חיים עד שנשר עורה מעל בשרה, ואחרי כן מכר את עצמותיה לרופאים היווניים למטרות ניסויים מדעיים.
על רקע אי-שוויון זה שבו העניים נמכרו כעבדים לרומאים על אי-תשלום מיסים על ידי ר' יהודה הנשיא, וכך גם הושבו נערות יהודיות עניות בבתי הבושת של הרומאים על אי תשלום מיסים. ארץ ישראל הוצפה בבתי בושת שבהם הושבו נערות יהודיות עניות, מאחר שלא שילמו את המיסים לרומאים. גובה המיסים מן היהודים הרשמי של הרומאים בארץ ישראל היה ר' יהודה הנשיא, שהשתמש בשירותיה של המשטרה החשאית שלו ששמה היה "קצוצי", ובראשה עמד ר' אלעזר בן שמעון, שהיה מפקד המשטרה הרומאית בארץ ישראל. השיטות לגביית מיסים והטלת מורא על המון העם באו לידי ביטוי בקיצוץ איברים והתעללות באנשים עד לידי מכירתם לעבדים.
על רקע תקופה לא יציבה זאת, כשהמון העם קרס תחת עומס המיסים, והאישה נרמסה על ידי ההנהגה היהודית, קמה התנאית ברוריה. שהייתה אישה יוצאת דופן בדורה, הן בשל תעוזתה והן בשל חכמתה. היא הייתה שוות ערך בחכמתה ובמעמדה לחכמים בדורה, והיוותה דוברת רשמית של ההנהגה היהודית הלא-רשמית בדורה, יחד עם ר' מאיר בעל הנס בעלה, בוויכוחיה עם הגויים.
היא הותירה את חותמה על החכמים בכל הדורות, ודבריה משמשים עד היום אורים ותומים בהלכה. מחקרנו גם חושף את חלקה בעריכת התלמוד לצד בעלה התנא ר' מאיר בעל הנס, חלקה שנגרע על ידי המחקר בעבר וכיום. כמו גם חלקה לבניית בית המקדש בדרכי שלום, והשיעורים שהעבירה לנשות ישראל על ההלכה והתורה.
אשת אשכולות צדקת שקופחה לאחר מותה, וכעת אנו חושפים את האמת אודותיה ואודות הסיפור המזויף שנתלה בשמה על ידי אילן גבוה, ר' שלמה יצחקי.
נוסף על זאת, נכתבו מחזות שגויים המבוססים על הסיפור המזויף בפירוש המיוחס לר' שלמה יצחקי על עבודה זרה דף יח, ולכן גם צירפנו מחזה בשלוש מערכות פרי עטו של כותב שורות אלה על חייה של התנאית ברוריה, הנקרא: "משפטה של התנאית ברוריה".