כיצד מסייעים ללירן והדס להתמודד עם העובדה שהם שונים כל כך? מה אמורה לעשות יונית כשבעלה, אמנון, מערער לה את הביטחון שהיא זקוקה לו? איך אסי יכול לחיות עם מירב שחושבת שהיא יודעת הכל? 

משה שרון חושף בפנינו את סיפוריהם של עשרה זוגות, על ההתרגשות, הכאב והמורכבות שמזמנת איתה מערכת יחסים אינטימית בין איש ואישה, ומציע פתרונות מעשיים שכל קורא יכול להשתמש בהם על מנת לשפר ולדייק את חיי הזוגיות שלו. הספר מבוסס על מודל קבלי עתיק יומין, מודל "עשר הספירות", ומשלב חוכמה בת אלפי שנים יחד עם ניסיון עשיר מחדר הטיפולים.

משה שרון הוא סופר ומרצה מבוקש, מאמן אישי וזוגי. ספרו השלישי, העולם לא יכול להתקיים בלעדיך, היה לרב מכר. ספרים נוספים פרי עטו: אייכה, יום ליום ו-עשרה נכנסו לפרד"ס.

"אחת ממלאכות החיים המאתגרות מכל היא לשמר את בערת הזוגיות ארוכת השנים ולדעת להפוך את הלהבה החד פעמית לאש-תמיד. משה שרון מגייס עולמות של ידע קדמוני ורוחני שהן אבני הצור של המתת הזו" .

ענת לב אדלר, ידיעות אחרונות. 

"אין עבודה קשה, אומר ספר הזהר, כעבודת האהבה. ספרו החדש של משה שרון לוקח את הקוראים למסע מרתק, מרגש, מעורר ומחייב. מסע המטפס אל רום התובנות הקבליות, מתוך דוגמאות חיות, אמיתיות, משובצות בעצות מעשיות ויעילות. צאו למסע הזה, סביר להניח שהוא ישנה את חייכם" . 

ד"ר יחיאל הררי.

הקדמה מאת הרב יובל הכהן אשרוב

לפי פנימיות התורה, זוגיות, בדומה לגשם, כסף ועוד, היא סוג של שפע. דהיינו, כמו שגשמים יכולים לרדת בעתם ולהיות גשמי ברכה אך גם להביא נזק כשהם לא בעתם, וכמו שכסף יכול להיטיב ולשפר, ובה בעת גם לחרב – כך גם החיבור בין האיש והאישה: ביכולתו להביא אור גדול לחיי האדם, אך ביכולתו גם להחשיך.

מה הופך את חייו של האחד למלאי אור ואת חיי השני לחשוכים?

כשמתנהלים בעולם שלנו לפי חוקי העולם העליון אזי ישנה ברכה, וכשמתנהגים בניגוד לחוקי העולם העליון – קללה ח"ו.

לכל תופעה בעולם שלנו ישנו שורש רוחני שמקיים ומנהל אותה. מי שלומד וחי לפי השורשים הרוחניים של המציאות – משיג ברכה, חַיּוּת, פרייה ורבייה, תולָדות, שפע ושמחה. וכך פועלים החוקים בכל ענייני העולם הזה: כשאדם לומד, עובד, אוכל, ישן או מתפלל.

זוגיות היא אחד התחומים הבולטים שבהם מתגלה בשיא עוצמתו התענוג או ח"ו הסבל.

אם כך, מה מבדיל בין זוגות ש"זכו" לבין זוגות ש"לא זכו"?

בהקדמה זו אפרט ברשותכם שלושה עקרונות בלבד, שהם לשיטתי יסודיים, ואת יתר הפרטים החשובים כמו כבוד, הקשבה, כוח הדיבור ועוד, תוכלו למצוא בהרחבה בהמשך הספר.

העקרונות הם:

נתינה במקום קבלה.

ההבנה שהפגמים שאני רואה בבן הזוג קיימים בי.

אהבה או תאווה.

עיקרון ראשון: נתינה במקום קבלה

מהו הבסיס שבני זוג צריכים לבנות על מנת שהאהבה והחיבור ביניהם ילכו ויגדלו עד שייבנה בית איתן ויציב?

הבסיס בין שני בני אדם בכלל, ובין בני זוג בפרט, הוא נתינה והשפעה. אם התנועה הכללית של בני הזוג תהיה צמצום הרצון לקבל לעצמם, שזוהי ההתנהגות המקולקלת שמפרידה ומנתקת בין אנשים, והם יהיו מוכנים לוותר על האגו שלהם – הזוגיות הזו תצליח. אם במקום לשאול את עצמם “מה אני יכול לקבל ממך?", הם ישאלו “מה אני יכול לתת לך?" – החיים שלהם יהפכו לגן עדן ממש. אם ישאלו את עצמם “היכן אני יכול להשלים אותך במקומות שאת/ה חלש/ה בהם?", במקום לבקר מבוקר עד ליל – יזכו לגן עדן בריבית דריבית.

עיקרון שני: ההבנה שהפגמים שאני רואה בבן הזוג קיימים בי

ואם בגן עדן עסקינן, נוכל ללמוד הרבה מאדם וחווה על מערכת זוגית מתוקנת, ונוכל גם ללמוד מהטעויות שלהם. לאחר חטא עץ הדעת, פונה הקב"ה לאדם ושואל אותו: “הֲמִן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת?". והאדם בחר להאשים את חווה: “האישה אשר נתת עמדי", היא שכנעה אותי לאכול. אני לא אשם. פונה הקב"ה לחווה – מה עשית? אני לא אשמה. הנחש פיתה אותי, הוא אשם.

מה הייתה התוצאה? הקב"ה גירש אותם מגן עדן. מאז חלפו כבר כמעט ששת אלפים שנה, וכל בני הזוג מאשימים אחד את השני. אם לא במילים  – במחשבה.

תארו לכם את אותו הסיפור בגרסה חדשה. עונה אדם לקב"ה: ריבונו של עולם, נפלתי, חטאתי, אנא סלח לי. והקב"ה מנסה אותו ואומר: שמעתי שהיא פיתתה אותך, זה נכון? ועונה האדם: עזוב אותה, אני הוא זה ששמע את הציווי ולא היא. אולי היא טעתה, היא לא התכוונה. והיא הייתה אומרת: עזוב אותו, אני פיתיתי אותו. אני לוקחת אחריות.

אם כך היה המקרה – היינו מטיילים עדיין בין עצי הגן.

במילים פשוטות: כולנו יודעים שמטרתה הגשמית של הזוגיות היא “פרו ורבו" (המשך קיום הדור הבא), אבל כדאי שנדע שמטרתם העליונה של החיים בזוג היא תיקון. אם לא אתבונן על עצמי ואלמד לתקן את החלקים הפגומים בי, שמשתקפים לי כמו מראָה אצלה, לא השגתי את המטרה שלשמה התחתנתי: תיקון.

לפני כמה שנים התחלתי להכשיר יועצים בשיטת טיפול בנפש האדם שפיתחתי הנקראת “עין הבדולח". המטרה שלי הייתה שאנשים יתבוננו על הפגם שנמצא בתוכם ולא מחוצה להם וכך ירפאו את נפשם. תארו לעצמכם בני זוג שלא מאשימים האחד את השני. בכל פעם שמשהו מפריע לאחד הצדדים, הוא שואל את עצמו: איפה זה קיים בי? מה אני צריך לשפר או לשנות?

זוהי תורה שלמה שלא כאן המקום להרחיב עליה אבל במילים פשוטות: קחו אחריות. אתם לא קורבנות של בני הזוג שלכם.

עיקרון שלישי: אהבה או תאווה?

השימוש במושג “אהבה" השתבש מאוד בחברה שלנו. מה שאנשים מכנים בשם אהבה זו בדרך כלל תאווה. אנשים אומרים “אני אוהב שוקולד" ו"אני אוהב את אשתי". האם זה אותו הדבר?

רוב האנשים אוהבים בעיקר את עצמם, את התחושה הטובה שהם מקבלים מהצד השני. יש לאנשים מגוון תפיסות דמיוניות לגבי איך אישה זו או אחרת או גבר זה או אחר “יספקו להם את הסחורה". הם מתחתנים כי הם מדמיינים שהם אוהבים, וכמה ימים לאחר החתונה – צריך לשטוף כלים, להוריד את הפח, להכיל מישהו שהוא שונה ממך, עם הרגלים שונים משלך, ואז – הפנטזיות היפות מתאדות. האהבה נעלמת כי היא מעולם לא הייתה שם, זו הייתה תאווה. זו הייתה אהבה עצמית.

יש רק דבר אחד שמייצר אהבה: לא כימיה, לא קליקים ולא מראה חיצוני. אהבה נוצרת על ידי נתינה. אהבה זו עבודה, אם לא עובדים האהבה מתמסמסת.

זוגות צריכים להפנים: לא התחתנו כי אנחנו אוהבים אחד את השני אלא כדי לאהוב אחד את השני.

*

מפאת קוצר הזמן לא יכולתי לעבור מילה במילה על המדריך המונח בידכם, אך נאמן עלי המחבר שהוציא פעולה טובה מתחת ידיו. משה הוא בעל ניסיון עשיר בהדרכת זוגות, ומשל בפי הבריות לומר שאין חכם כבעל ניסיון… לכן בני זוג שרוצים לראות שיפור ושינוי בזוגיות, עליהם לפעול בהתמדה לפי ההדרכות בספר זה, שלא מסתפק בתיאוריה אלא פורט את החוקים המופשטים לכללי עשה ואל תעשה ברורים, וגם אם יקשה על הקוראים, יאחזו ולא יוותרו עד שיראו תוצאות.

לא רחוק היום, בעזרת השם, שנגיע לרגע שבו לא יצטרכו עורכי דין, מגשרים ומטפלים זוגיים. איש ואשתו יישבו תחת גפנם ותחת תאנתם, וגר זאב עם כבש. אמן כן יהי רצון.

www.besodh.com