זכרונותי מקרקוב – אריה תמיר
בספר זה מתוארת דרמה אנושית של קבלת החלטות בתנאים אכזריים ובלתי אפשריים, של מאבק משפחה על חיים ומוות, על תושיה של ילד ועל רצונו לחיות.
דרמה זו מתרחשת על רקע השואה מנקודת ראות של ילד בן שש וחצי בשם לאיוש. בגיל זה לאיוש נגרר לתוך המלחמה והשואה. במשך שש שנים הוא עובר את כל מדורי הגיהינום שהמלחמה והשואה הביאו על העם היהודי.הודות להרבה מזל, תושיה וסיוע מאנשים טובים, לרבות גרמנים, לאיוש ניצל פעמים רבות ממוות בטוח ושורד את השואה.
בגטו קרקוב בפולין הוא ניצל שלוש פעמים מגרוש למחנות מוות, בורח מהגטו, מתחזה לילד רחוב נוצרי, נתפס וניצול בדרך נס מהוצאה להורג וחי שנה עם אביו במחנה פלשוב ליד קרקוב.
במחנה פלשוב לאיוש ניצל מספר פעמים ממוות בטוח. באוגוסט 1944 הוא מועבר עם אביו למחנה ריכוז גוזן 2 באוסטריה, אחד המחנות האכזריים ביותר, אביו נרצח מספר שבועות לפני גמר המלחמה. לאיוש ניצל ומשוחרר במאי 1945, חוזר לחיים ונהנה בכל חושיו מהחיים והחופש שהוחזרו לו.
המלצתו של הרב ישראל מאיר לאו – רבה הראשי של העיר תל-אביב ויו"ר מועצת "יד ושם".
דב גזית
מחבר הספר לא מנסה להיות היסטוריון. תיאור ההתרחשויות אינו מנקודת מבט גלובלית וכלל עולמית.
אין בספר תיאור הירואי ואף שפתו פשוטה למדי.
הספר מתאר את המלחמה מנקודת מבטו של ילד שהתבגר בעל כורחו במהלכה.
ילד נורמטיבי כפי שכל אחד היה יכול להיות, שהמלחמה כולה והמאבק האישי עיצבו את אישיותו והפכו אותו לשורד נחוש שהודות ליוזמה שגילה, חריצות, והרבה מזל, ניצל ממלתעות המוות פעם אחר פעם, בזמן שרבים וטובים סביבו, כולל בני משפחתו הקרובה ללא יוצא מן הכלל, לא שרדו.
על אף שהסוף ידוע, מצאתי את עצמי נדרך ככל שהתקדמתי בקריאה.
שאלות כמו: מה יהיה? כיצד ישרוד הילד?
המתח הנבנה בספר מתעצם לקראת הסוף לצד כל פרידה מאולצת המביאה לאחריה איחוד מרגש ולא צפוי , עד לשחרור הגואל.
קריאת הספר מלווה בתובנות פשוטות מצד אחד, אך נוקבות ביותר מצד שני. לדוגמא – האם היה נכון יותר מצד לוחמי המחתרות להתמקד בהברחת יהודים רבים ככל האפשר מהגטו? אולי על חשבון ניהול לנהל קרבות הגבורה שסופם ידוע מראש.
אמנם שאלה זו נידונה בעבר, אך כשהיא מוצגת מזווית זו, של ילד שלא הולך שולל אחרי הצהרות 'גן העדן' שפיזרו הנאצים על חיי הגטו ועל גורל היהודים המובאים לשם, היא מקבלת משנה תוקף.
זה אינו ספר קל.
השפה הקולחת והמעט ילדותית לא מסתירה את הזוועות שעברו על המחבר.
מומלץ ביותר למי שבאמת רוצה לדעת מה הרגישו הילדים בתקופה הנוראית הזו, איך התייחסו אליהם ההורים, כיצד הגיבו לזוועות וכיצד שרדו – זהו הספר.
לקריאת הסקירה במלואה – נוריתה.
יהודית בגן
אם אכן קיימות בהלצה שבע נשמות, לילד לאוש יש יותר… בכל הפעמים בהן ניצל ממוות כשמסביב העולם מתמוטט וכמעט כל יקיריו נספים, גם היום , בחלוף השנים, כאשר סוף סוף הוא אוזר אומץ ומחליט לשחזר את הזמנים הקשים ההם ולאסוף במנות זעירות פיסות מהעבר,
הוא נשאר נאמן לאמת שלו ויודע להבחין בין האור לחושך, גם במצבים קריטיים בחייו…
לקריאת הסקירה במלואה – נוריתה.
נינה לקס
ספרו של אריה תמיר הוא מסמך אנושי מרגש המתחיל בילדות תמימה ומפנקת כילד ממעמד ביניים גבוה בעיר קרקוב וממשיך למציאות הבלתי האפשרית של כיבוש הנאצים, הכופה עליו פרידה מבני משפחתו.
התבגרותו המואצת כוללת חוויות קשות ומטלטלות: גטו ובריחה ממנו, התחזות לנער נוצרי, שהות כאסיר במחנה עבודה פלשוב (תחת פיקדו של אמון גט הידוע לשמצה).
לצד זיכרונות אישיים של תקופה זו בחייו של הנער, מפורטות עובדות היסטוריות שמתארות שלבים בתוכנית האיומה להשמדת יהודי אירופה.
על אף זאת, התרשמתי מאד מדמות אופטימית ביותר, מלאת צמא לחיים ותושייה רבה גם בנקודות האפלות ביותר. למשל: אימוץ זהות בדויה כנער רחוב נוצרי כאשר הכותב האמיץ אף סיגל לעצמו שפת גוף "גויית " ושפת רחוב.
יכולת ההסתגלות של הכותב כנער במציאות קשה ואכזרית, עוררה בי את המחשבה כי לא רק המזל והסיוע מאנשים טובים בדרך עזרו לו לשרוד. גם החינוך מהבית, הילדות המחבקת והאינטליגנציה הרגשית שלו, סייעו לכך.
הוריו ומשפחתו היוו בשבילו משענת גם כשלא היו לידו. אני נוטה לחשוב כי החוסן הרוחני בו בורך נובע מכך שמשפחתו הייתה כל הזמן במחשבותיו.
אני קוראת המון ספרים על השואה, אך הספר הזה הותיר בי חותם. חכמתו ותושייתו של לאוש הנער, יכולה ללמד את כולנו דבר או שניים על ניצחון רוח האדם.
הסקירה פורסמה לראשונה בקבוצת סקירות ספרים בפייסבוק.