כמו תמיד

סַבָּא,

אֲנִי מְקַפֵּל אֶת הַתְּפִלִּין בִּמְדֻיָּק

כְּמוֹ שֶׁלִּמַּדְתָּ אוֹתִי.

אֲנִי מַקְפִּיד לִקְרֹא בְּנִקּוּד נָכוֹן

כְּמוֹ שֶׁאַתָּה אוֹהֵב.

אֲנִי עוֹד לֹא טוֹעֵם טְעָמִים כָּמוֹךָ,

אֲבָל לִפְעָמִים בַּתְּפִלָּה

גַּם אֶצְלִי הַגָּרוֹן חָנוּק.

אֲנִי לֹא שׁוֹמֵר מַסְפִּיק מִצְווֹת,

אֲבָל מְנַסֶּה לִצְעֹד

בְּדֶרֶךְ הָאֶרֶץ שֶׁלְּךָ

וְלִנְדֹּד בֵּין פִּיּוּטִים.

לְהִלָּחֵם עַל מִשְׁפָּחָה וּבַיִת,

גִּנָּה, מָסֹרֶת וְשָׂפָה.

בִּזְמַן אַחֵר עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ

בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה

אֲנִי פּוֹגֵשׁ אוֹתְךָ בָּרוּחַ.

מִבֵּין הָעֵצִים אוֹ הַקִּירוֹת

אַתָּה קוֹרֵא אִתִּי בְּיַחַד

שְׁמַע.

אַתָּה מַבִּיט בִּי, עוֹדִי זָקוּף,

אַךְ מְפֻחָד וְיָרֵא.

חוֹפֵן אוֹתִי בְּיַד הָעֲנָקִים שֶׁלְּךָ.

מִתְאַבֵּק אִתִּי

בְּמִטַּת הַחַיִּים

וְצוֹחֵק.

כְּמוֹ תָּמִיד.

***