"אני חי לבד יותר מדי זמן. אני צריך שינוי,"
כתבתי ביומן שלי לפני שהלכתי לישון. "המחשבות האלה חלפו בראשי מאז תחילת השנה. אם לא אתארס עד סוף השנה, אני חושב שאחזור להורים לתקופה מסוימת. חמש וחצי שנים באוניברסיטה זה הרבה זמן. מה לא הייתי נותן כדי שבדירה הבאה אשתי תהיה שם איתי. אני לא יכול לבד."

נועם הוא בחור בשנות העשרים לחייו, שמנסה להחזיק בתוכו הכול מהכול: הוא דתי־לאומי, שרואה את החשיבות בלמידה בישיבה, ומצד שני מתגייס לצבא לתפקיד קרבי; הוא מתנסה לראשונה במעבר מבית ההורים לדירה משלו; הוא לומד באוניברסיטה את התחום שמעניין אותו, אף על פי שאינו שגרתי. ויותר מהכול, נועם רוצה למצוא אהבה.

בכתיבה כנה ואמיצה חושף נועם בפני הקוראים את מה שהוא קורא לו "דוס־דייטינג": בדייט אחר דייט, סיפור אחר סיפור, משחזר נועם את האירועים במסע חייו – החיפוש אחר האהבה. ועם כל סיפור הקורא לומד להכיר את נועם, את העולם הדתי ואת הנפש המורכבת של בחור שחי כאן ועכשיו, ורוצה לסלול חיים עם אהבת חייו. האם ימצא אותה?

הסיפורים השזורים בספר הם עדות להתבגרות שעובר נועם, ללמידה שלו על עצמו ועל העולם. ובתוך כל סיפור כזה יכולים הקוראים למצוא את עצמם.

נועם עוסק בהייטק ובהוראת אנגלית, בעל תואר שני בכתיבה יוצרת מאוניברסיטת בר אילן. זהו ספרו הראשון.

לרכישת הספר המודפס לחצו כאן

פרק ראשון:

לילה

זהו ערב גשום. רוח חזקה שורקת בין תריסי החלון. חשוך בחוץ, ולמעט אור חם ממנורת השולחן, חשוך גם בדירה. אני עייף, אבל הלילה אני יודע שלא אצליח להירדם. אני מסרב להיכנס למיטת היחיד שבחדרי. 

חוץ מהמנורה הישנה מונחת על שולחן העבודה גם מחברת שבה אני חורט את משקל הבדידות. הלילה היא תספוג את עוצמת כאב ליבי. היא תהיה חשופה אל פצעיי הפתוחים וגם אחדש את הצלקות. על יד המחברת יש עציץ במבוק ירוק ומשגשג, שעד לפני כמה חודשים היה נבול ועייף. אני נזכר כמה היה בודד כשמצאתיו. 

"ותר על שינה לילה אחד," כתב רומי, המשורר הפרסי, לפני שבע מאות שנים, "ומשאת נפשך תבוא אליך." הלוואי שזה היה כה פשוט. 

אני בן עשרים ושמונה. אלפי לילות ליוותה אותי תחושת בדידות. הלילה אפרוק אל המחברת את כל אשר על ליבי, את כל הכאב שאני חש בכל אחד ואחד מאיברי גופי. מכיוון שלא אוכל לשתף אף אחד מלבדה, תהיה המחברת שותפת הסוד היחידה. אולי ככה אמצא תשובה לבדידות העזה שאני חש.

"כשהשמש תחמם אותך מבפנים, תראה נפלאות."