הדוכיפת, הציפור הלאומית של מדינת ישראל, מתבוננת סביבה, צופה ורואה: תמונות מחיי היום־יום בישראל, סיפורים של אנשים וחברה.
בחלק מהסיפורים הדמויות פועלות מכוח התרבות והנורמות החברתיות, וגם כשהן מתמודדות מול בעיותיהן האישיות, מטרתן העיקרית היא להשתלב ולהשתייך: שרה האם שכולה, לאה שעזבה את החברה החרדית, בועז בן הקיבוץ שנדחה, נדב הלום הקרב, שרית המכורה לסמים, גרי הישראלי שאינו מוכר כיהודי ועוד.
בחלק מהסיפורים הדמויות הן בעלות רגשות עזים או תכונות מיוחדות, והם שמנתבים את חייהן, לעיתים גם חרף הסביבה וציפיותיה: מישה הרומנטיקן, אודי ההומניסט, נילי בעלת המום, אירנה שהחליטה להתגבר על זיכרונות ילדות קשים, יובל המכור למשחקי מחשב ועוד.
ויש גם סיפורים על ילידת הארץ, אחת מיני רבות, שתחנות חייה הן מהשכיחות והמקובלות: בית ספר, תנועת נוער, צבא, נישואים וילדים, עבודה מקצועית והזדקנות.
הדוכיפת צופה בכל אלה — מעורב ישראלי — ומצייצת בסיפוק.