פתאום הבנתי שאני רוצה לדעת – על ירושה רגשית וסודות במשפחה – זוהר אלעני
״סבתא, אני חייב לברוח מפה! סבתא, תעזרי לי! את כרטיס היציאה שלי מפה״, התחנן אילון ספני סבתו ששכבה על ערש דווי ונאבקה בכוחותיה האחרונים בגידול האלים שהתפשט בראשה.
כשלא הצליחה להוציא מפיה מילים סדורות ביקש אילון את עזרת אמו באיתור תעודת הלידה של סבתו הרומנייה, כדי שתסלול את דרכו לדרכון אירופאי.
בנקודה זו מתחיל מסע של שלושה דורות וחוקר פרטי אחד שתרים מסמך גורלי בתקווה שהוא יגאל את בני המשפחה מכאבם – את הנכד שחושש לעתידו במדינה משוסעת, את אימו שרוצה לגלות סוד בן שמונים שנה ואת הסבתא שחולמת לפגוש דמות מסתורית מהעבר רגע לפני שהיא עוצמת את עיניה לתמיד.
בספרה פתאום הבנתי שאני רוצה לדעת, משתפת זוהר אלעני בלב פתוח בתחושות ובתובנות שליוו אותה במהלך כתיבתו. היא מגוללת מסע משפחתי, שהוא מסע לאומי, לגילוי האמת, מתוך הבנה שזו הדרך היחידה לעצור את ההעברה הבין-דורית של דפוסי התנהגות קלוקלים. ״יכולתי להניח לסודות להישאר במקומם כפי שהיו במשך שנים״, היא אומרת, ״אבל היתה בי קריאה פנימית ובחרתי לפעול אחרת למרות הפחד, כי הבנתי שזה פוגע בילדיי ובדורות הבאים״.
אם יש לכם סוד במשפחה, או כתם שאתם מנסים להסתיר מפני הסביבה הקרובה, אתם עשויים לשנות את דעתכם באשר לתועלות שבהסתרה אחרי שתחוו דרך עיניהם של גיבורי הספר עד כמה כבד המחיר שאנו משלמים בבריאות הנפשית ובבריאות הגופנית על השתיקה.
״הספר הזה ריגש אותי בצורה לא רגילה… מחברת הספר מביאה לקוראים מתנות נפלאות בצורת הסיפור שלה…
ממליצה בחום על הספר המצויין הזה ואני בטוחה ומקוה שכולם יאהבו אותו כמוני״ – ד״ר אילנה מאור – סופרת, משוררת.
זוהר אלעני, בעלת קליניקה לטיפול משפחתי טבעי (הומאופתיה קלסית, מאסטר NLP, רפואה אינטגרטיבית מאחדת ומאבחנת בשיטת הנומרלוגיה), מתמחה בפחדים ובחרדות ומשלבת טיפול גוף, נפש ורוח.
היא מרצה, מנחת סדנאות, יזמית ומנהלת קבוצות הפייסבוק ״לקפוץ למים למרות הפחד״.
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
ביקורות על הספר:
“הספר הזה ריגש אותי בצורה לא רגילה. מחברת הספר, שאפשר בהחלט לקרוא לה סופרת, למרות שזהו ספרה הראשון, מביאה לקוראים מתנות נפלאות בצורת הסיפור שלה על ההיסטוריה המשפחתית העשירה מצד אחד והמורכבת מצד שני, על היוזמה שלה ללמוד פעם אחר פעם נושאים חדשים בתחום הקשר ההדוק בין הגוף והנפש.
הסיפור המורכב שלה עם משפחתה לימד אותה ומלמד אותנו הקוראים, כי הכאב הפיזי נועד להתריע על כאב נפשי. היא למדה זאת גם בדרך הקשה, להשלים עם מציאות משפחתית לא פשוטה ובמקביל לקשר אותה עם בריאות, חולי וכאב.
הספר כתוב בעברית יפהפייה, הסופרת חולקת עם הקורא את כנותה, חושפת את הסודות המשפחתיים שהצליחה לגלות, את הדרך שלה לטפל במסירות באימה שהייתה אימא מכה, והיא מלמדת אותנו לעשות הפוך, לקבל את הדברים שהיו וללמוד לעשות אחרת, יותר טוב. ולהיות אימא סובלנית שאינה דורשת מילדיה להיות משהו אחר, אלא נותנת להם את הזכות לחיות את חייהם כפי שמתאים להם. לא יכולתי להניח את הספר מהיד וגמעתי את כולו בשעות ספורות. ממליצה בחום על הספר המצוין הזה ואני בטוחה ומקווה שכולם יאהבו אותו כמוני.”
ד״ר אילנה מאור – סופרת, משוררת וחברה באגודת הסופרים
“סיימתי את הספר כל הכבוד .
שאפו לכתוב,ספר ועוד לבצע תחקיר משפחתי על הדרך ולנקות את ה” קראמה” כבר הרווחת.
שמחתי לראות שסיגל גפן ליוותה אותך בעריכה היא מקצועית ומדהימה אני מאוד אוהבת אותה. שיהיה בהצלחה.”
אתי כהן
זוהר אהובה
ואוווו ואווו ואוווו 🙏🙏🙏
הספר עוצר נשימה קראתי אותו בשקיקה זכיתי להיות עדה לחלק מהרגעים במסע שלך זיהיתי חלקים וכלכך התרגשתי מהדרך העדינה בה רקמת את הסיפור ועמדת בהבטחה לאימך זיכרונה לברכה הוצאת אותה הרבה יותר מאנושית (נורמאלית לדבריה) אני מצאתי בה אישה יפה וגאה עם כוחות נשיים עצומים שעזרו לה להתמודד עם קשיים בלתי נתפסים עבור ילדה קטנטנה לא כלשכן ילדה בת שבע ובסופו של יום אמך הקימה משפחה לתפארת ואתם הדור הבא מוכיחים בכל יום מחדש שזה לא היה לשווא ואת זוהר גיבורה שהתמודדת עם הפצעים והצלחת למחול ולשחרר אותה מהאשמה ולתפיסתי בכך בילבד ניתקת את חוט ההעברה הבין דורית ואני מאחלת לך ולמשפחתך את האושר שאביך ראה בו מטרה נעלה🙏
אהובה האוטנטיות העכשוויות המעבר בין הזמנים ההתמזגות עם ההווה ההזוי שאנחנו חיים בו מה7/10
הכל עשוי בעדינות בחכמה ובקלילות
בדיוק כמוך תודה על הזכות
הספר גרם לי לסובב את הזרקור גם למשפחתי הפרטית
ואסיים בציטוט של אביך על ערש דוואי
זוהר יקרה, את עולם ומלואו!!❤️
טל דותן
היי! עכשיו סיימתי לקרוא את הספר וממש נהניתי ממנו. הוא מרגש, לעיתים עצוב, חכם, מעורר שאלות ומחשבה והתבוננות פנימה. את ממש אמיצה!!! מאוד מאוד אהבתי❤️❤️❤️
ריטה לוין
***
פתח דבר
הספר שאתם מחזיקים בידיכם נולד מתוך אתגר עצום שלקחתי על עצמי: לעצור את ההעברה הבין-דורית של דפוסי התנהגות קלוקלים, לסגור מעגל עבור אימי חנה ועל הדרך לחשוף את התעלומה הגדולה: מי היה אביה?
שנים רבות הביעה אימי רצון לכתוב את סיפורה האישי, כולל חשיפת כמה מן הסודות האפלים של המשפחה, אבל אני התקשיתי לקחת בזה חלק כיוון שהייתי עסוקה בטיפוח תדמית מושלמת ומה שראיתי בבית היה רחוק משלמות.
היום אני יכולה לעמוד בראש מורם ולומר שהייתי ילדה מוכה, שרצתה שאימא שלה תשלם את המחיר הכי כבד על האלימות שלה. קשה ככל שזה יישמע, רציתי שאימא שלי תמות, ודווקא כשהיא התמודדה עם מחלת הסרטן התעורר בי רצון עז שהיא תמשיך לחיות כי הבנתי שגם היא הייתה בסך הכול קורבן של העברה בין-דורית, תוצר של הטראומות והקולות הפנימיים שעוברים בין הדורות ומתבטאים בפחדים ובמחסומים. אימא העבירה אליי את האלימות שהיא ספגה בתורה מאימה. היו לה חיים קשים, היא זעקה לעזרה, אבל לא היה מי שיושיט לה יד. אחרי שעשיתי שינוי מקצועי בחיי, יכולתי להבין אותה יותר, להכיל ולנסות לעזור לה, בתקווה שלא איחרתי את המועד.
לכל משפחה יש סודות וזה אך טבעי, אבל חובה עלינו להיות מודעים למחירים שהסודות האלה גובים מאיתנו, עלינו להבין אילו נזקים הם גורמים ועלינו לעשות כל שלאל ידנו לחשוף את העבר במטרה להבטיח עתיד טוב יותר לנו ולילדינו.
כאשר אתם חשים קושי, אתגר, או אפילו חולי – הדבר הטוב ביותר שתוכלו לעשות עבור עצמכם הוא ללכת לדבר עם ההורים שלכם!
שהייתי צעירה הייתה לי המון ביקורת על הוריי. כעסתי עליהם, הייתי מאוכזבת מהם והשתוקקתי להיות כל דבר, ובלבד שלא אהיה דומה להם. כל מה שהם עשו, רציתי לעשות הפוך. בחלוף השנים הבנתי שההתנגדות שאני חשה כלפי אימא ואבא חזקה ממני, והיא הרסנית. בטבע, בכל מקרה שנוצרת התנגדות חזקה, היא חוזרת אלינו כבומרנג בעוצמה כפולה ומכופלת. כך הדבר גם ביחסים עם ההורים. ככל שנתנגד להם יותר, נקבל את זה בחזרה לפרצוף וחזק יותר. ככל שגיליתי יותר התנגדות והתאמצתי לא להיות כמו הוריי, כך גיליתי שאני הולכת ונעשית יותר ויותר דומה להם.
מדוע זה קורה? למה אנחנו יכולים לברוח ממולדתנו ומבני הזוג שלנו, אבל לא מהגֵנים שלנו? כי הבית שגדלנו בו הוא השורשים שלנו, ובין אם נרצה בכך ובין אם לא, הוא חלק מאיתנו, ממי שאנחנו.
אם הבנו שהמשפחה היא חלק מאיתנו – לטוב ולרע – אזי קל להבין מדוע כשיש סודות במשפחה הם עוברים מדור לדור, יוצרים בלבול, מעוררים פחדים ומקשים עלינו להבין מי אנחנו ולמה אנחנו פועלים באופנים שאינם ברורים לנו.
מחקרים מראים שמינקות הילד מכיר את הוריו מבפנים. עוד בהיותו תינוק הוא מקשיב למילים הנאמרות וגם לאלה שלא. לכן המשפט “לא לפני הילדים” הוא כשלעצמו מסר לילדים.
אם אתם מרגישים שמשהו חסר בחיים שלכם, שיש לכם חור שחור לגבי תולדות המשפחה שלכם – אל תהססו. תשאלו שאלות, גם אם אתם חוששים מהתשובות. לא תמיד התשובות יהיו מספקות, בעיקר אם תתחילו במחקר בשלב מאוחר בחיים, כפי שקרה לי לצערי. דבר אחד ברור – לא תצטערו על כך, כי לדיבור ולקבלה יש כוח מרפא.
כשיצאתי למסע הכי גדול של חיי לא ידעתי כמעט דבר על אימי. כל שידעתי היה שלאימא היה קשה עם אימא שלה. לא הבנתי למה היה לה קשה ועד כמה היה לה קשה, אבל קיוויתי שבשלב מסוים היא תעשה עבודת מודעות, כמוני, ותזכה לקצת נחת ושלווה. זה לא קרה. לכן הייתי נחושה להשלים את התהליך שלה בעצמי. אני מניחה שלו אימא הייתה עושה זאת בעצמה, הייתי מגלה כלפיה יותר חמלה ואהבה, אבל אני בוחרת בכל זאת לראות את חצי הכוס המלאה. אף אחד לא מושלם. גם אני לא, וזה בסדר.
כשנהפכתי לאימא בעצמי הבנתי שאני בן אדם רגיל, עם רצונות משלו, שלא תמיד מסתדרים עם אלה של הילדים. לא תמיד יכולתי לעמוד בציפיות שלהם, והאמינו לי שהתאמצתי. אבל אם למדתי משהו בחיי זה שהדרך חשובה לא פחות מהיעד.
אני יודעת ומאמינה שהילדים שלי חושבים שאני אימא טובה, אבל זה לא מפחית מהמחיר הגבוה ששילמתי. ויתרתי על הרצונות שלי כדי להיות אימא טובה יותר מאימא שלי. היום, ממרחק הזמן, הייתי רוצה להיות שונה. ואתם יודעים מה? אולי לא. אולי המחירים ששילמתי והוויתורים שעשיתי הם חלק מהמסע שלי, שאותו עליי ללמוד לקבל כמות שהוא.
אני מאמינה שהילדים המבורכים האלה הם חלק ממה שבאתי לעבור כאן, ואף על פי כן, בגלגול הבא אעדיף להיות האחות הקטנה ולא הבכורה, שנושאת על עצמה את כל עול האחריות ומרגישה דחף שאינו בר כיבוש להיות מושלמת.
לסיכום המבוא אצייד אתכם בכמה המלצות חשובות שאף פעם אי אפשר לטעות בהן:
חִקרו – אם יש בכם חלק שלא מכיר את החיים של ההורים, בַּקשו לדעת. זה יכול להיות בנקודות תמציתיות ולאו דווקא בסאגה היסטורית גדושת פרטים. לתחושתי, במשפחה של האיש שלי דיברו על דברים, גם על הכואבים שבהם, וזה חלק מהערכים שהיו הבסיס והחוסן של המשפחה. ברור לי שלא סתם בחרתי בו להיות האיש שלי.
סִלחו – גם אם ההורים הכאיבו לכם, כדי שתוכלו להתעניין בהם באמת עליכם למחול להם ולפתוח דף חדש. לא תאמינו אילו דברים נפלאים יקרו לכם כתוצאה מכך. מהאנטי הכי גדול שחשתי כלפי אימי נהפכתי למעריצה הכי גדולה שלה. זה התאפשר בזכות הרצון שלי לדעת, להתעמק ולסלוח על כל הפגיעות שסחבתי איתי מילדות. גם אם לא בא לכם, גם אם יש לכם ביקורת או כעס, אל תוותרו לעצמכם. תשאלו את עצמכם למה זה ככה? מה כל כך קשה לי עם אימא או עם אבא ומה אפשר לעשות כדי שיהיה פחות קשה?
ולמה כדאי לכם להשקיע את כל המאמץ הזה?
כדי להבין מדוע אתם מגיעים לאותם צמתים שבהם הוריכם עמדו מול אתגרי החיים חסרי אונים. מדוע יש לכם פחדים ואיך זה קשור לכך שהוריכם עברו דברים דומים. כך תוכלו לעשות את החיבורים ואולי תבינו שלעיתים כדי להגיע לריפוי אנחנו נזקקים לעזרה מקצועית.
הילדים שלכם מסתכלים עליכם תמיד, גם אם נדמה לכם שלא. אם אתם כועסים על הוריכם, מזלזלים בהם ומתרחקים מהם, הם יחקו אתכם, כי מבחינתם זאת התנהגות לגיטימית. רק זה כשלעצמו צריך להניע אתכם לערוך את השינוי.
והכי חשוב שתהיו בעשייה ולא תדחו את החקירה למועד בלתי ידוע בעתיד, כי איש אינו יודע מה צופן העתיד. החיים שלנו שבריריים ואין לנו מושג מתי הם יסתיימו, אז אל תחכו למחר כדי שלא תתחרטו.
זוהי נקודת הפתיחה של המסע שלנו, המקום שבו הסודות ממתינים באפלה לצוות החילוץ שיגיע עם הפנסים. החזיקו חזק, כי אתם עומדים לחוות את כל סוגי הרגשות שקיימים: כעס, חמלה, עצב, התרגשות, הקלה ובעיקר אהבה – לעצמכם ולעולם.
קריאה מהנה,
זוהר
