אללה אוהב אותי – אברהם בנמלך

 

אללה אוהב אותי - אברהם בנמלך

אללה אוהב אותי – אברהם בנמלך

אללה אוהב אותי. רומן  אקטואלי על מזימות בינלאומיות שבמרכזו שתי דמויות: האחת – מדען גרעין איראני שנשלח למרכז האו"ם בניו יורק בשליחות ארצו  ומצוי על הכוונת של ה"מוסד" הישראלי. והשנייה – עיתונאי ישראלי מבוגר ומתוסכל שמשוטט עם אשתו ברחובות מנהטן ונקלע באחת לאתגר המקצועי והאישי הגדול בחייו. המפגש האקראי בין השניים מוליד מרדף המתנהל במנהטן וברובע ברוקלין בוויליאמסבורג החרדית בברוקלין. אחר השניים דולקים האף.בי.איי, המוסד, המודיעין ומשמרות המהפכה של איראן, ואפילו אחד מן הקנאים האנטי ציוניים. הסיפור מתחיל בימיו של השאה הפרסי ומתפתח אל תוך הרפובליקה המוסלמית השיעית של איראן. זהו גם סיפור אהבה עדין הנרקם בין אייתולה לבין יפהפייה איראנית. ואהבה בלתי אפשרית בין רבנית אלמנת אדמ"ור לבין העיתונאי. בין קווי עלילה אלה מתפתחת דרמה מותחת,  סוחפת, קצבית ועכשווית, הנוגעת בפחדים הקמאיים ביותר של כולנו ועם זאת רוויה הומור. מעורבים בה אידיאולוגיות יצרים ואהבה. זוהי נקודת מפגש ספרותית בין פנאטיות וסובלנות שיעית ויהודית, בין עמים, דתות ואמונות, החודרת אל נבכי הנפש של גיבוריה.

הסופרת מירה מגן ( עיניים  כחולות מדי, אחותו של הנגר )  על ייחודיותה של שפת הספר אללה אוהב אותי

…גם בענייני השפה, אותו כלי שבלעדיו אין סיפור ואין ספר, שחרר עצמו אברהם בנמלך מכללים ונתן חרות ללשונו העשירה, המכירה את העברית העכשווית ואת הסלנג הרווח בה ולא פחות מהם את מבוכיו הרבים, סמטאותיו ונפתוליו של ארון הספרים היהודי. קורא שאינו מצוי בארון ספרים זה יבין את הסיפור ברובד העלילתי אולם יחמיץ רובד נוסף עם נופך לא מבוטל של הומור, רמזי עומק, הדהוד של המקורות ומלאכת המחשבת של הכותב המתבטאת בבחירת הדימוי, המילה, הפסוק או המובאה. למשל "החמה נסתלקה מראש המגדלים כי פנה יום", (מני בניו יורק), הרי יכול היה לכתוב, השמש שקעה וכו'. או הביקור אצל הרבנית "להיכנס אל הקודש פנימה", או "…לאישה האמתית שקמה וגם ניצבה לעומתי" או "לעורר את הזיכרון עד שיחפץ", כאמור, מי שמצוי במקורות ייצא נשכר מהדהודם בטקסט, מהמפגש בין הלשון הנשגבת להתרוצצות ברחובותיה של העיר ניו יורק, שלכאורה מה לה וללשון זו…

אמנון ז'קונט בבלוג גיבור תרבות

שלא ייגמר לעולם

האינטרנט ואולי גם הקולנוע גוזרים על ספרות המתח העכשווית קוצר רוח ופעלתנות רבה, שגובים מן הספרים המתפרסמים היום מחיר רב בצורת רדידות, קמצנות מילולית ולפעמים גם נמהרות. כך נעלמים סופרים איכותיים דוגמת ג'ון לה-קארה ודומיו…

האינטרנט ואולי גם הקולנוע גוזרים על ספרות המתח העכשווית קוצר רוח ופעלתנות רבה, שגובים מן הספרים המתפרסמים היום מחיר רב בצורת רדידות, קמצנות מילולית ולפעמים גם נמהרות. כך נעלמים סופרים איכותיים דוגמת ג'ון לה-קארה ודומיו מרשימות רבי המכר ואת מקומם תופסים סופרים אחרים, שמפיקים רומנים רזים, זריזים ונחותים מבחינה ספרותית. מעטים הסופרים הישראליים שמעזים לכתוב בנוסח הישן והטוב (היחיד שעולה בדעתי הוא רוני דונביץ, שאת ספרו הנפלא 'עמוק מבפנים' זכיתי לערוך). אברהם בנמלך, בספרו זה, מצטרף אליהם.
בבסיסה של העלילה ניצב עיתונאי ישראלי המוצא עצמו נרדף על ידי כמה גופי ביון – המוסד, ה-FBI, המודיעין האיראני ועוד – וגם על ידי עדה חרדית קיצונית ואנטי-ציונית (את הסיבה לכך – יצטרכו הקוראים לגלות בעצמם…). הסיפור מתואר מבעד לחוויותיהן של דמויות אחדות ומתרחש במקומות רבים בעולם. זהו עושר השמור לבעליו לטובתו, משום שהכל משתלב לכלל מסכת אחת, מרתקת. גם תאוריו של בנמלך עשירים בפרטים, אך אלה נמסרים במידה ואינם מעיקים על הקורא.
העלילה מצליחה ליצור איזון בין פעולה להתרחשות פנימית. היא רצופה במפנים ובהפתעות, אך מאפשרת למחבר לשקף את העומק הפסיכולוגי של דמויותיו. לנוכח אמינותן של אלה, ניכר שבנמלך פגש או לפחות יצר היכרות עם עולמם של מי שמעורבים בעניינים בהם עוסק הספר.
זהו ספר שכדאי לקרוא לאט, לא לבלוע, שלא ייגמר העולם המיוחד שבנמלך מתאר והדמויות שנקשרנו אליהן לא ילכו להן לדרכן. הבילוי האידיאלי לכמה ערבים חורפיים ( אמנון ז'קונט ב'גיבור תרבות' על אללה אוהב אותי  141213)

פרופסור משה שרון,  מזרחן  וחוקר האסלאם והשיעה באוניברסיטה העברית ירושלים  (לשעבר גם  ראש המחלקה לענייני ערבים במטכ"ל, יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים ויועץ לשר הביטחון ולמתאם פעולות הממשלה בשטחים

במסגרת סיפור מתח המתרחש בניו-יורק ארג המחבר את מסכת חייו של גיבורו לתוך תאור מפורט של השיעה האיראנית שלאחר המהפכה של חומייני. הוא הצליח בצורה מעוררת התפעלות לתאר את השיעה בימינו המצפה, כבימי הביניים, למשיחה המהדי הנסתר ומנוצלת על ידי אנשי הדת להשליט את הטרור האכזרי שלהם המחניק כל מחשבה והתנהגות שאינן תואמות את הנחיותיהם. הצגתו של הגיבור כבן של ציגה (קרי:סיע'ה) כלומר אישה אשר מתוך רצון התמסרה לשיטת המתעה ("הנאה"), המאפשרת לגברים להנשא "נשואים זמניים" (אפילו לשעה קלה) שהשיעה המציאה כדי "להצילם מן השטן" ושאין בינה לבין זנות אלא הגושפנקה ההלכתית השיעית, הינה כשלעצמה מלאכת מחשבת ספרותית. משום שבאמצעות הספור של הציגה חודר המחבר לתוך נבכי נשמתו המיוסרת של גיבורו, שניחן בתבונה יוצאת דופן והופך למדען הגרעין של המולות של איראן; אלה ששלחו ילדים להתרסק על שדות מוקשם בשדות הקטל במלחמת איראן עיראק והבטיחו להם גן עדן; אלה המבקשים להעלות את העולם כולו באש המלחמה של סוף הזמן מתוך תקווה שכך יגרמו להופעתו של המהדי הנסתר שסוף סוף ישליט על העולם כולו את האסלאם בנוסחו השיעי. אולם רגע לפני שהפצצה שגיבורנו הכין מתחילה לתקתק מתמרד בגן עירוני בניו-יורק בנה של הציגה אשר בינתיים גם גילה שאביו הוא אאיאתאללה כופר ומפקיד את גורלו בידיו של עיתונאי ישראלי .

תיאור שלטון אנשי הדת השיעים, אכזריות שליחיהם, עינויים ומעשי רצח של כל מי שהעז לצאת אפילו בטעות מן ההוראות המחמירות של משטרות המחשבות והצניעות הששות לחפש קרבנות, הינם מלאכת מחשבת של כתיבה מרתקת.

 לרכישה דרך indibook  לרכישה דרך mendele
 לרכישה דרך e-vrit לרכישה דרך netbook
לרכישה דרך בוקסילה לרכישה דרך גטבוקס