"מה אתה מרגיש?"

"בעיקר כלום."

"מה זה אומר לא להרגיש כלום?"

"זה כמו להיכנס למקלחת עם קסדה על הראש ולחפוף. אני מרגיש מנותק, כאילו הנשמה יצאה מהגוף שלי."

צפון תל אביב, 1982 , ליל סערה. בטלוויזיה – ערוץ אחד, 'מבט לחדשות'. הווליום מחריש אוזניים. אביו של הנער גיבור הסיפור מתארגן לצאת

לעבודתו הלילית. את רעש הטלוויזיה מפרה שיחת טלפון לא צפויה, שמערערת את עולמה של המשפחה.

בנקודה זו בזמן נפער סדק בנשמתו של הילד בן העשר, חור בנשמה שלא יצליח להתמלא לעולם.

הוא נער תיכון מבולבל, מבוהל וחרדתי, ואז חייל קרבי בשירות צבאי סוער.

אחר כך דירות שכורות, עבודות מזדמנות, וחיי לילה סוערים בתל אביב של אותם ימים. הוא לא מצליח למצוא משמעות, תשוקה וייעוד לחייו.

ואז הוא מגלה את הסמים. סוף־סוף הוא מוצא את מה שייחל לו כל כך, מוצא שקט. אך מכאן מתחיל מסע נדודים מטלטל. הוא מידרדר עד

לנקודת שפל שנראית כנקודת אל־חזור.

זהו סיפור על התמכרות, נפילה, התרסקות – ובניית זהות חדשה.

כנגד כל הסיכויים מתגלה האור שבין הסדקים, בספר נוגע ללב המבוסס על סיפור אמיתי ומעורר השראה.