הספר הנו מסע חיים של שריד שואה; תיעוד אנושי והיסטורי המתרחש במציאות לא אנושית, וזאת כנגד כל הסיכויים. הסיפור נע במערבולות הנפשיות של הגיבור – בין סופניות מוחלטת לאופטימיות מפתיעה – בין זוועות אדם לזיכרונות מתוקים; ובמקביל למטוטלת הנפשית, נע הגיבור ברצף כרונולוגי, זוכר את הכול ומספר הכול – על השותפים למסע, את השיחות הפילוסופיות ואת תיאורי הטבע.

הסיפור נפתח עם פלישת הגרמנים לעיירה פולנית; שרגא ניצברג היה נער צעיר, תלמיד חרוץ ואוהב טבע, שהפך בן רגע לעובד סנדלריה בגטו המפרנס את הוריו – מכאן יצרי ההישרדות מתחילים לפעול ביתר שאת: אלימות, רעב, עבודות פרך; צפירת רכבת המסע נשמעת – המוות הוא בעל השררה והפתרונות להינצל מגיעים ביצירתיות שעולה על כל דמיון אפשרי: פגישה עם קצין ס˝ס דובר עברית, מנדולינה תלויה על קיר; ˝הצרצר˝ של ביאליק בא לעזרתו; שרגא שורד בכדי לספר. מספר ומחייה מחדש את משפחתו, מתאר את עולמו שחרב עליו ומביא תיעוד זה על גבי המילים.

שרגא ניצברג, יליד 1924, פרוז´אני, למשפחה יהודית מסורתית וציונית. למד בבי”ס “תרבות ע”ש א.ד. גורדון” בשפה העברית. בחורף 1941 גורש עם משפחתו לאושוויץ. לאחר ייסורים של 4 וחצי שנים, הצליח לארגן מבצע בריחה וניצל.  לאחר המלחמה, בהיותו ציוני, נוצר קשר עם ההתיישבות העובדת בישראל ושרגא הוציא ב”גניבה”  45 אנשים ואותם הביא לארץ באניית מעפילים ווג’ווד. לאחר שלחם במלחמת העצמאות ואף השתתף במצור על יחיעם, היה שותף להקמת קיבוץ גזית בעמק יזרעאל. שרגא ניצברג, שריד שואה עם המספר 99410 שקועקע על ידו השמאלית, מתגורר בחדרה עם אשתו, אף היא שרדה את השואה. רוב חייו עבד בבנק הפועלים עד למשרות בכירות. יש לו בת, בן ושלושה נכדים. במהלך חייו בארץ, כציוני נלהב ועם השפה מילדות, לימד שרגא ניצברג עברית את העולים החדשים. בצאתו לפנסיה, התיישב לכתוב את סיפור חייו – והמילים זרמו בשטף בלתי נדלה.

שיר שנכתב על הספר במסגרת פרויקט של משרד ההסברה ורשת ג’ 2012 – “הקול עוד נשמע”

https://www.youtube.com/watch?v=ZzITPnGUMYQ  מילים ולחן – דודי לוי.

ביקורת – קפה מרקר

http://cafe.themarker.com/post/2598517/

103 FM – אודיו  http://cafe.themarker.com/post/2598517/

קרן נויבך – יום השואה 2012 – https://www.facebook.com/seder.yom/posts/בוקר-טובישראל-2012-אבסורד-מקומם-שנמשך-כבר-עשרות-שנים-ניצולי-שואה-שעלו-לישראל-אחר/437044572988556