אהבה זה כל הסיפור – ארבעה טיפים לכתיבת סיפורי אהבה

מאת: נועה לקס
עורכת ספרות, עורכת תוכן, לקטורית ובלוגרית.
לפנייה לנועה ולהמלצות לחצו כאן.

• גם כאשר מדובר בסיפור אהבה, הרגשות לא צריכים לעלות על גדותיהם. כמה דרמה ותשוקה יש בצירוף המילים הזה “סיפור אהבה”, אבל בסך הכול מדובר במשהו שרובינו חווינו בחיינו. הבעיה היא שהרבה כותבים מתחילים ניגשים לכתוב סיפור אהבה והמלודרמה פשוט נשפכת מהם. “היא הייתה אחוזת אימה”, “ליבה נשבר לאלפי רסיסים כשראתה אותו איתה”, אז נעזוב לרגע את העובדה שמדובר בקלישאות, מה שיותר גרוע זה שהתיאורים הללו משעממים, לא מותרים כל מקום לדמיון של הקורא שלנו ועל הדרך מעט מזלזלים בו (בלי כוונה כמובן).
  לפעמים די בסיטואציה עצמה כדי להבין את הלך הרוח של הדמויות שלנו. אם איקס תפסה את בעלה במיטה עם אישה אחרת לאחר שזה אמר לה אמש שהיא אהבת חייו, ברור לנו מה היא תרגיש עכשיו. אם היא תיקח עציץ אומלל ותזרוק עליו, ברור לנו שהיא לא האישה הכי מאושרת בעולם ושהזעם השתלט עליה, אם היא תברח בריצה, ברור לנו שהיא מרוסקת. התגובה הראשונית צריכה להיות בהתאם לאופי שהכותב העניק לה.
  מה שמוביל אותנו לטיפ הבא:

• גם בסיפור אהבה הדמויות צריכות להיות מורכבות, מעניינות והכי חשוב: נאמנות לעצמן. אני רואה המון פעמים בכתבי יד (בעיקר בז’אנר הרומנטיקה והמתח), דמויות שטוחות אשר מטרתן היא רק לקדם את העלילה. לא משנה כמה העלילה שלכם מקורית, מדהימה ולא מהעולם הזה, אם הדמויות שלכן שטוחות, זה יגרום לקורא שלכם לסגור את הספר וכן, אני מדברת עם על “הנבל” שלפעמים די בכך שהוא יוצא מאזור הנוחות שלו בכדי לשנות את כל התמונה. ניקח לדוגמא את הולי גולייטלי, השכנה היפה בעלת הקסם האישי ב”ארוחת בוקר בטיפני’ס” מאת טרומן קפוטה: למרות שמחת החיים, העליזות והמסיבות, מדובר בבחורה עצובה למדי, אשר למרות כל הנמרצות והחן, תיקח גיטרה ותשיר בלדות קורעות לב על מדרגות החירום. מה הביא אותה לשם? מה היא מסתירה? האם היא תרים את הראש מתוך העצב ותבין עד כמה השכן שלה מאוהב בה, ולא רק ב”אשת המסיבות” שהיא מנסה להציג לעולם?
  בקיצור, רבדים…
  עם זאת, אל תשכחו שגם הדמות המורכבת ביותר צריכה להיות נאמנה לעצמה, לסביבתה ולתקופתה.

• בנו קונפליקט חזק וטוב שיחזיק את הקורא בציפייה לקראת הבאות. אי-הבנה כמו מכתב שהלך לאיבוד בדואר לא מספיק כדי לבנות סיפור אהבה לא ממומש. זה יכול להיות חלק מהעניין, אבל לא די בכך. אל תפחדו מקונפליקט פנימי, לא תמיד הנסיבות החיצוניות הן האחראיות להחמצה/טרגדיה. תסתכלו בנפש הדמויות: אולי הגיבור מסתיר סוד או רקע שלא מאפשרים לו לממש את אהבתו?
  אולי הוא מתחרט על משהו נוראי שעשה והאשמה מסרסת אותו?
  קל לנו מאוד “להאשים” את הגורל אבל בסיפור טוב, לא תמיד די בכך.
• לכל סיפור יש סוף, ולמרות שמדובר בסיפור אהבה, הוא לא חייב להיות צבוע בשחור או לבן. בקומדיות הבריטיות משנות ה-90, היה ברור לצופים שיו גרנט ו(שחקנית כלשהי), יגמרו ביחד בסוף והכול יהיה נפלא. אבל אנחנו לא בהכרח רוצים לסיים ככה את הרומן שלנו. מצד שני, אם להיות בצד השחור מאוד, הסיפור גם לא חייב להסתיים עם קפיצה מול הרכבת כמו אנה קרנינה. הרבה פעמים אפשר ורצוי לשלב בין השניים ולהישאר אמינים לחיים עצמם.
  אולי הבחור שלנו חוזר הביתה ומתאחד עם אהובתו, אבל המצב הכלכלי שלהם נשאר בקאנטים?
  גם אם אתם בחורים בסוף “רע” או “טוב”, לא חובה שהטוב יהיה טוב מדי, והרע רע מדי.