ריאיון עם תמיר מנדובסקי, מחבר הספר “השקעות לעצלנים”

תמיר מנדובסקי תמיד היה הגיק הפיננסי, הבחור הזה מהעבודה ש“מבין בכסף“.
עד שנת 2020 נהג לעזור לחברים בשמחה, אך עם פרוץ משבר הקורונה בשווקים חלה תפנית דרמטית. כשאנשים בסביבתו הקרובה של תמיר, בעיקר אלו שלא למדו על השקעות אלא רק חיקו אחרים, עשו טעויות פטאליות שחיסלו השקעות של שנים, הבין שהידע שבידיו הוא לא “Common Sense”, כפי שהיה בטוח עד כה, אלא ידע ששווה שנות ניסיון, ולפעמים חיים שלמים של עבודה, וזה יהיה פשע לא לחלוק אותו.

מה קרה בעקבות ההוצאה לאור של הספר?

את הספר כתבתי בתחושת שליחות גדולה מאוד, ומיד לאחר צאתי אל האור הרבה אנשים ביקשו ממני ייעוץ פיננסי אישי. אמרתי להם שאני לא מציע כזה בכסף, ואז היו כאלה שאמרו: “אתה כן מציע, השאלה באיזה מחיר.” 

התחלתי לתת ייעוץ פיננסי אישי, אבל הבעיה הייתה שהלו“ז שלי התמלא מאוד מהר. ספר טוב הוא באמת כרטיס ביקור על סטרואידים, ומהר מאוד התחלתי להעביר סדנאות. בעקבות הספר פתחתי חברה בע“מ וכיום אני מעביר סדנאות והרצאות בקנה מידה גדול מאוד. למעשה, פרסום הספר שינה את חיי מן הקצה אל הקצה.

איך חווית את תהליך הכתיבה עצמו ומהי התובנה הכי משמעותית מתהליך הכתיבה שלקחת איתך לדרך?

זהו הספר השני שלי, הספר הראשון שהוצאתי, “קנטאור“, הוא רומן מתח שזכה להצלחה כבירה בדרכו הפרוזאית (יצא אל האור בהוצאת “ידיעות ספרים“). אבל “השקעות לעצלנים” שיצא בהוצאה עצמית הפך לשלאגר של ממש ונמכר באלפים רבים של עותקים. האבסורד הוא שאת “קנטאור” כתבתי ב-7 שנים ואת “השקעות לעצלנים” ב-7 חודשים. פשוט שפכתי מהראש אל הדף את כל הידע שלי, וניסיתי לעשות זאת בצורה הכי קוהרנטית ומעניינת שיכולתי.

התובנה המרכזית שלי משני הספרים אחת היא: אם אין מניע פנימי חזק מאוד, הספר לא יצא אל האור לעולם, כי החיים מאוד לא מסייעים לסופרים.

מהי התגובה הכי מרגשת שקיבלת מקוראים?

לאורך השנה הזו קיבלתי המון תגובות ממש מרגשות של קוראים ומאזינים של הפודקאסט שלי שערכו סדר מקיף ורדיקלי בפיננסים שלהם. אבל לפני עשרים דקות קיבלתי את התגובה הכי מרגשת מקוראת שכתבה לי שהדאגה הכספית הייתה עניין ליבתי בזוגיות שלה ושל בעלה, ומאז שהם קראו את הספר הם מרגישים שהם בשליטה על הכסף ושיש להם מטרה להתקדם לעברה, ומאז הרבה יותר טוב להם ביחד. זה גרם לי פשוט לעצור הכול ולהימס מבפנים.

מה למדת על תהליך ההוצאה לאור?

המסקנה העיקרית (והכואבת) היא שאף אחד לא מחכה לכם בחנויות הספרים. אולי חוץ מהדודה והחבר‘ה מהעבודה. אל תצפו שהספר ימכור את עצמו או ימכור בכלל. ספר זה עסק, ואם פשוט תצאו לאוויר העולם ותצעקו “שמח לבשר שהוצאתי ספר“, ככל הנראה תשמעו בתגובה את הצרצרים. יש מחלה של סופרים שהם מאוד מרוכזים בתהליך שלהם (“עברתי חוויה מדהימה/היום אני מאוד בשלה לתת לאחרים/יש לי ניסיון רב“), ושוכחים שהקהל של הספר הוא הקוראים והקוראות. כשאתם משווקים ספר, תמיד תחשבו Custumercentric (תגגלו את המושג הזה) ותחשבו מה הקוראים ירוויחו מקריאת הספר.