טור אורח – נועה לקס

נועה לקס

טור אורח – נועה לקס

 

שלוש טעויות נפוצות שכותבים מתחילים עושים בתהליך העבודה עם העורך הספרותי

חושבים שתפקיד העורך הוא לכתוב עבורם את הספר:

במהלך עבודתי כלקטורית וכעורכת, אני מקבלת המון כתבי יד עם עלילה מגובשת ומפותחת, דמויות מעניינות ורעיונות בכלל לא רעים, אבל הכתיבה עצמה… איך נגיד… רחוקה מלהיות בשלה. שמעתי מהמון מכותבים את המשפט הבא, “כן, יש המון בעיות בשפה ובתחביר, אבל זה משהו שהעורך יסדר, לא?”

אז זהו, שלא. תפקידו של העורך הוא לכוון, לתת עצות, להגיד מה שווה להשאיר ולפתח ועל מה רצוי לוותר, וכן, גם לעסוק במשלב הלשוני – אבל בשום אופן אין זה תפקידו לקחת את הטקסט ולכתוב אותו מחדש.

אני מודה שמדי פעם אני משכתבת כתבי יד, אך מדובר ב”נגיעות קלות” שמטרתן להבהיר לכותב את כוונתי, בתקווה שנוכל ליישר קו.

השורה התחתונה: כשאתם מגישים כתב יד לעורך או להוצאה, רצוי לזכור שאף אחד לא יבצע עבורכם את מלאכת הכתיבה, גם אם הרעיון שלכם מבריק.

לא משחררים, עורכים עד אינסוף:

לערוך אפשר עד אין קץ. המון כותבים (בעיקר מתחילים) מתקשים להיפרד מכתב היד לאחר העריכה הספרותית ולעבור לשלב הבא. זה יכול לנבוע מסיבות רבות: “צץ” להם איזה רעיון אדיר, שהם פשוט חייבים לשלב בעלילה, הם חושבים שדמות מסוימת עלולה להזכיר מישהו שהם מכירים וחוששים לפגוע בו, או שהם פשוט חוטפים “רגליים קרות”. לא חסרות סיבות.

אני זוכרת מקרה שכמה ימים אחרי שסיימתי לערוך כתב יד, הכותב שלח לי הודעה. הוא כתב שהכניס כמה שינויים בטקסט וביקש שאקרא שוב ואחווה דעה. הסכמתי. כשעברתי על השינויים שלו חשכו עיניי. הוא פשוט פירק את כל הסאבטקסטים הטמונים בטקסט וכתב אותם באופן מפורש. כמו שאומרים, הוא החליט לא רק “להאכיל את הקורא בכפית”, אלא ממש לדחוף צינור הזנה לקיבתו… מייד צלצלתי אליו. לשמחתי, הכותב השתכנע וביטל את ה”תיקונים”.

השורה התחתונה: לא כל עורך יסכים לעבור שוב על כתב היד בגלל גחמה של הכותב, לכן כדאי מאוד שתסמכו על העורך שבחרתם, אם הוא אומר שכתב היד בשל לעבור לשלב הבא.

מתייעצים עם אנשים נוספים בזמן התהליך:

תהליך העריכה הספרותית אינו פשוט לכותבים רבים, ובעיקר לכותבים מתחילים. זהו תהליך תובעני שדורש זמן ומאמץ. טבעי לשתף אנשים קרובים בתסכול, בצפייה, בפחד, בהתרגשות – אך אני ממש לא ממליצה להתייעץ עם החברים בנושאים הקשורים לעבודה עצמה ולקבל מהם פידבק על השינויים ועל הרעיונות של העורך.

מדוע?

כי זה מבלבל, כי זה מתסכל, כי זה מאריך ומסרבל את התהליך, ובעיקר כי זה יכול לגרום לקרע ביניכם ובין העורך שבחרתם וחבל.

אף עורך לא אוהב לשמוע משפטים כמו, “כן, אבל התייעצתי עם סבתא שלי והיא אמרה שדווקא יהיה נחמד להשאיר את הקטע שבו דנה תופסת את יגאל בוגד בה…”

במקרים כאלה העורך יכול לחשוב שהכותב אינו סומך עליו, והתחושה הזאת יכולה להפוך את העבודה למעיקה ומלחיצה.

 

השורה התחתונה: אני ממליצה להימנע מעירוב של אנשים בתהליך העריכה. אם אתם ממש רוצים לשתף מישהו, בחרו אדם אחד בלבד, מישהו שאתם סומכים עליו באמת. אני כן מציעה לתת לשני אנשים לקרוא את הטיוטה הסופית לאחר העריכה הספרותית ועריכת הלשון. בשלב זה תמיד טוב שיש עין נוספת.

נועה לקס היא עורכת ספרותית ולקטורית בהוצאה גדולה.

לאתר: https://noalax.com

 

Share this post

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *


שינוי גודל גופנים