מילואמא – ג'יין ליפשיץ מספרת על הספר שחושף את חיי בני ובנות זוג של משרתי כוחות הביטחון
ג'יין ליפשיץ, בת ה- 36, היא מטפלת פרטנית וזוגית, "ובשנתיים האחרונות גם מילואמא," היא מציינת את הסטטוס החדש, שהפך לנחלתן של אימהות רבות בישראל מאז פרוץ המלחמה. "בשבעה באוקטובר הפרוד שלי, שיש לנו איתו ילדה משותפת בת שלוש, התגייס למילואים ל-14 חודשים. זו הייתה תקופה קשה ובודדה, במהלכה פתאום חשבתי על החוויה של נשות משרתי הקבע, ובזה הספר שלי עוסק." מספרת ג'יין.
"'אהבה מגויסת – סיפורים אמיתיים על זוגיות בין חזית לעורף', הוא אסופת סיפורים שבהם מתוארים חיי האהבה של 17 בנות ובני זוג של משרתי כוחות הביטחון. בכל סיפור מופיעים אתגרים שונים, פתרונות יצירתיים, היתרונות, והבחירה האמיצה בזוגיות ובשירות בביטחון המדינה."
מה גרם לך להחליט לכתוב את הספר?
"אחרי שנה של מילואים, בה הייתי לבד עם הבת שלנו, התחלתי לתהות איך נשות משרתי הקבע שורדות את המצב הזה. ברור שמלחמה היא מצב קיצון, אבל בפועל בני הזוג שלהן לא חוזרים הביתה בכל יום. איך במצב כזה שומרים על הזוגיות? איך מרגישים קשורים?
זו שאלה שעלתה לי בגלל המצב שלי, וגם כי אני מטפלת זוגית בגישת ההיקשרות, אני יודעת כמה זה מאתגר לשמר את הזוגיות, כמה חשיבות יש לנוכחות ולהחזקת החיים יחד.
בערב שבו התחלתי לחשוב על נשות משרתי הקבע חשבתי שאם היה ספר שמספר עליהן הייתי קונה אותו. לאחר כמה ימים שהמחשבה הזו לא עזבה אותי כתבתי פוסט המבקש לדבר איתן. הרבה נשים רצו לשוחח איתי, לשמחתי, ומשם זה התגלגל.
בספר מופיעות 16 נשים וגבר אחד, חילונים, דתים לאומיים, דרוזים. היה לי חשוב להציג את המגזרים העיקריים המשרתים בכוחות הביטחון. כל סיפור כזה מתרכז בקשר, באהבה, ובבחירה זה בזו ובשירות הביטחון."
כמה זמן עבדת על הספר, ובאיזה שלב החלטת להוציא אותו לאור?
"לקח לי בין חודשיים לשלושה לערוך ולתמלל את הראיונות. כל ראיון היה עבורי כל כך משמעותי ומרגש, שאחרי שסיימתי לאסוף את החומר הבנתי שאני חייבת לשתף אותו לעם העולם. זה לא יכול להישאר רק איתי. כמו כן, כל מרואיינת אמרה לי כמה היא מרגישה שקופה בחברה, אפילו במלחמה. כולם דיברו על נשות המילואים, אבל לא הייתה באמת התייחסות אליהן, זה העציב אותי. הן חלק משמעותי מהביטחון שלנו במדינה ומגיע להן מקום."
איך חווית את תהליך הכתיבה עצמו?
"נהניתי מאוד מהשיחות עם נשות משרתי הקבע, תמיד אהבתי את המפגש האנושי. האתגר הגיע בעריכות, כשהיה צריך לקרוא את הטקסטים שוב ושוב.
התובנה שלקחתי לעתיד מהתהליך היא לעבוד מההתחלה עם עורכת. אני חושבת שאילו הייתי מדברת עם עורכת משלב הרעיון, אולי היינו מוצאות זוויות נוספות להביא לאור."
מהי התגובה הכי מרגשת שקיבלת מקוראים?
"אני מקבלת המון תגובות מרגשות, לא רק מנשות משרתי הקבע והמילואים. כל מי שסיפרתי לו התלהב מהרעיון, והתפלא שברגע הכאב שלי חשבתי על מה עוברות נשים אחרות, אבל אני לא רואה את זה ככה. אני מרגישה שהן נתנו לי מתנה של אופטימיות וכוחות בתקופה מאוד חשוכה שעברתי, אני מודה להן על זה ומקווה שמי שיקרא את הספר יצא מחוזק כמוני."
הוצאה לאור – מהן התובנות העיקריות שלך מהתהליך? אלו טיפים חשובים תרצי לשתף כותבים אחרים ששואלים את עצמם איך מוציאים לאור ספר בדרך הטובה ביותר?
"זו חוויה מאוד מוזרה להוציא לאור ספר, עדיין קשה לי לסכם אותה. בהתחלה יש חלום, וככל שהוא רקם עור וגידים הצטרף גם הפחד להיחשף. היה לי קשה "לשחרר" תוצר מוכן, להגיע לנקודה שבה אני אומרת שהספר מוכן לצאת. שעשיתי כל מה שיכולתי.
הטיפ הכי חשוב שאני יכולה לתת לכותבים אחרים הוא להעז ולעשות את זה. להוציא את הספר. לא להשאיר אותו במגירה או כקובץ במחשב."
איך היה לעבוד איתנו, עם איפאבליש?
"עוד משיחת ההיכרות הרגשתי ששלהבת מבינה אותי ואת הרעיון של הספר, לכן בחרתי להמשיך איתה ולשמחתי לא טעיתי. לאורך התהליך הייתה בינינו תקשורת פתוחה, והרגשתי שאני יכולה לשאול אותה כל מה שלא ברור לי, הרגשתי שאני בידיים טובות. ואם בעתיד אוציא עוד ספר בהחלט אפנה אליה."
