סיפורה המרגש של דינה נעמני על כתיבה, אובדן ותקווה

דינה-נעמני-לא-נכנעתי

סיפורה המרגש של דינה נעמני על כתיבה, אובדן ותקווה

דינה-נעמני-לא-נכנעתי

דינה-נעמני-לא-נכנעתי צילום איציק ביטון

"ספר שהתחלתי לכתוב לפני כעשרים שנה קיבל משמעות חדשה ואישית כל כך",

סיפורה המרגש של דינה נעמני על כתיבה, אובדן ותקווה

דינה נעמני היא אמא לארבעה ילדים וסבתא ל-12 נכדים. פנסיונרית, מתנדבת במספר מקומות ומשחקת בהצגות במסגרת הפקות קהילתיות בעיר. לאחרונה הוציאה לאור את ספר הביכורים שלה "לא נכנעתי", דרמה המגוללת את מסעה המפרך של ילדה בת שלוש עשרה, שחיה במאה הקודמת והעזה להשמיע את קולה אל מול העולם. ילדה שעמדה איתנה, בעל כורחה, מול ממסד פטריארכלי ופרימיטיבי, ולמרות כל הקשיים וכנגד כל הסיכויים לא נכנעה.

 

מה נתן לך השראה לכתיבת הספר? מאין הגיעו הרעיונות?

"ההשראה לכתיבת הספר הגיעה ממש במקרה. לפני כעשרים שנה עבדתי כעצמאית וניהלתי שתי חנויות במקביל. הילדים גדלו, שניים החלו ללמוד באוניברסיטה ושניים שירתו בצבא. הכול היה מעולה, ואז, ללא כל התראה, חיי התהפכו כשבעלי אובחן כחולה בסרטן.

לא יכולתי לחלק את עצמי בין בתי החולים, החנויות והבית, ולכן נאלצתי לסגור את החנויות ולהישאר לצד בעלי כדי לסעוד אותו. בערבים, כשחזרתי הביתה, הייתי מתוסכלת מאוד. לא הייתי רגילה להישאר בבית ללא עשייה. הבן שלי ראה כמה הייתי נסערת והציע לי: 'אמא שלי, אני מציע לך לשבת ליד המחשב ולכתוב מה שבא לך. זה יעשה לך טוב.'

כבר באותו יום הלכתי וקניתי ספרים על כתיבת תסריטים. התיישבתי מול המחשב והתחלתי לכתוב. כתבתי סיפור ועוד סיפור, עד שהגעתי לכ-100,000 מילים. הבנתי שזה כבר הרבה יותר מסיפור קצר, וכך הפכתי את הכתיבה לספר, בתקווה שיום אחד הוא גם יהפוך לסרט, בעזרת השם."

 

כמה זמן עבדת על הספר ובאיזה שלב החלטת להוציא אותו לאור?

"כבר מגיל צעיר נהגתי לכתוב שירים וסיפורים קצרים. את הספר התחלתי לכתוב לפני כעשרים שנה. את הגרסה הראשונה כתבתי בתוך חודשיים, אבל לאורך השנים חזרתי אליו מדי פעם, הוספתי, שיניתי ותיקנתי.

במהלך שנת 2024 החלטתי להוציא אותו לאור, בעקבות נפילתו של נכדי האהוב, גיא שמחי, גיבור ישראל זכרו לברכה, ב-7 באוקטובר 2023. נפילתו של גיא שברה את ליבי. במשך חמישה חודשים לא יצאתי מהבית. יום אחד הגיעה אליי חברה והציעה שאצטרף אליה לבשל לחיילים שיוצאים מעזה. בכל יום שבו בישלתי עבורם חשבתי על גיא. ואז אמרתי לעצמי: זה הזמן להוציא את הספר לאור ולהקדיש אותו לגיא. כך, ספר שהתחלתי לכתוב לפני כעשרים שנה קיבל משמעות חדשה ואישית כל כך."

 

איך חווית את תהליך הכתיבה עצמו? 

"תהליך הכתיבה לא היה קל בהתחלה. המעבר מהעבודה בחנויות לישיבה ממושכת מול המחשב לא היה פשוט עבורי. אבל בהמשך, כשהבנתי לקראת מה אני הולכת, החוויה הייתה נפלאה. הרגשתי שקט ורוגע.

הכתיבה עצמה הייתה אתגר גדול. בהתחלה כתבתי כל מיני פירורים של מחשבות ורעיונות לא מגובשים. אחר כך, כשהלכתי לישון, הייתי מגבשת את המשפטים בראש, וכבר חיכיתי לחזור למחשב למחרת כדי להעלות אותם על הכתב. התובנה המשמעותית שלקחתי איתי מתהליך הכתיבה היא שכשיש מטרה, אין שום כוח בעולם שיכול לעמוד בפני הרצון."

 

מהי התגובה הכי מרגשת שקיבלת מקוראים?

"רוב האנשים שקראו את הספר שלחו לי תגובות מרגשות. כתבו לי דברים כמו: 'וואו, וואו, איזה ספר סוחף ומרגש עד דמעות! לא הורדתי אותו מהיד עד שסיימתי. בכיתי יחד עם הדמות והרגשתי כאילו אני הדמות בעצמי.'

קיבלתי גם הרבה מחמאות כמו 'כל הכבוד', 'גאים בך', 'אין עלייך' ו'כבוד לנו להיות בקרבתך'. 

התגובות האלה גרמו לי להרגיש בגג העולם. אני וכל המשפחה התרגשנו מאוד, והרגשנו גאווה גדולה."

 

איך חווית את תהליך ההוצאה לאור? 

"תהליך ההוצאה לאור היה עבורי מסע מרתק, מאתגר ומלמד. גיליתי שכתיבת הספר היא רק חלק מהדרך, ושמאחורי כל ספר עומדות אינספור החלטות, התלבטויות וירידה לפרטים הקטנים. אחת התובנות המרכזיות שלי היא שחשוב לדעת להקשיב להערות מקצועיות ולהיות פתוחים לשינויים, אבל באותה מידה גם להישאר נאמנים לרוח ולמסר האישי שרוצים להעביר."

 

איך היה לעבוד איתנו, עם איפאבליש?

"העבודה עם איפאבליש הייתה חוויה חיובית, מקצועית ונעימה. לאורך הדרך הרגשתי שיש עם מי להתייעץ, שיש הקשבה לרעיונות ולבקשות שלי, ובעיקר רצון משותף להגיע לתוצאה הטובה ביותר.

הערכתי במיוחד את הליווי האישי, הסבלנות והיכולת לשלב בין הניסיון המקצועי של הצוות לבין הרצון שלי לשמור על האופי והייחודיות של הספר. בסופו של דבר, מעבר לתוצר הסופי, גם הדרך חשובה, והצוות בהחלט היה חלק משמעותי ממנה."

 

Share this post