ריאיון חגיגי עם יובל אברמוביץ’
ריאיון חגיגי עם יובל אברמוביץ’
לרגל חגיגות שבוע הספר ראיינו את יובל אברמוביץ’ – עיתונאי, תסריטאי, שחקן, מרצה, יזם, מו”ל וסופר בין-לאומי (מחברם של תשעה עשר ספרים), שספריו ישתתפו השנה בדוכן שלנו ביריד, ויימכרו במחירים אטרקטיביים. שאלנו את יובל את השאלות שהכי מסקרנות אותנו.
איך נראה תהליך הכתיבה שלך? האם יש לך שגרת כתיבה מסוימת שאתה מקפיד עליה?
“את כל אחד מ-19 הספרים שלי כתבתי ביוון. בהתחלה באיים ובהמשך באתונה. כיום יש לי דירת כתיבה באתונה שאני טס אליה אחת לחודש וכותב במשך שבוע. פעם נשאלתי אם זה בגלל המוזה ואני מזכיר שזה בגלל השקט. אין ‘אבא, אבא’, אין לבשל, כביסה, להוריד את הכלב והסחות דעת. שבוע של כתיבה מהבוקר עד הלילה.”
מה מעורר בך השראה לכתיבה?
“כמעט כל דבר אפשרי. סיפורים שאנשים מספרים לי, אנשים ברחוב, משפטים שחברים אומרים לי, הבנות שלי, סרטים, ספרים והצגות. פשוט הכול. כל דבר קטן מצית אצלי סיפור גדול.”
כמה זמן אתה משקיע בתכנון או בתחקיר לפני שאתה מתחיל לכתוב ספר חדש?
“שנים. אני תמיד עונה בהומור שאני כותב ארבעה ספרים במקביל. אחד באופן פיזי ועוד שלושה בראש. הרומן הבא שלי שיצא בעוד כשנה, מתבשל אצלי בראש כבר חמש שנים. אני כותב, כותב, כותב, חוקר, חוקר, חוקר וכשהוא מקבל צורה שלמה עם התחלה, אמצע וסוף ובעיקר עם אמירה אני מתיישב לכתוב.”
האם חוויית הכתיבה הייתה שונה כשעבדת על ספרי הפרוזה שכתבת לעומת העבודה על ספרי העיון שלך?
“לא ממש. ספר הוא ספר בין אם ספר ילדים, נוער, עיון או רומן. לכל אחד יש את המורכבות שלו. בספר ילדים אתה צריך להיות תמציתי וחד, בספר עיון אתה צריך להצדיק את התזה שאתה טוען וברומן אתה צריך שיהיה היגיון לפיתולי הסופר.”
מי הם הסופרים או הספרים שהשפיעו עליך ביותר?
“כנער מאוד מאוד אהבתי את השנינות של עירית לינור ואת הכתיבה ה”רגילה” של אתגר קרת. יש גם הרבה מאוד סופרים וסופרות מחו”ל שאני אוהב מאליזבת גילברט ועד מחברי ספרי עיון רבים.”
מה היה האתגר הגדול ביותר שנתקלת בו במהלך הקריירה הספרותית שלך?
“למצוא הוצאת ספרים. השנים הראשונות היו מאוד קשות. למעשה, לקח לי חמש שנים למצוא הוצאת ספרים לספר הביכורים “כאן יעל וייס, תל אביב”. גם עם הספר “הרשימה” שהוא ספרי השלישי, לא היה פשוט משום שאף הוצאת ספרים לא האמינה בו, וכולן אמרו לי ‘לא’. בדיעבד זה היה הדבר הכי טוב שקרה לי, משום שזה גרם לי לפתוח לעצמי הוצאת ספרים.
האם קיבלת תגובה מקורא שזכורה לך במיוחד?
“אין יום ב-15 השנים האחרונות, מאז שהתחלתי לכתוב ספרים ומאז שיש רשתות חברתיות, שאני לא מקבל תגובות. זה כל כך מרגש ומקסים ואני נחשף לסיפורים מטורפים. פעם כתבו לי הורים של ילד שהתאבד על כך שהם מצאו את רשימת החלומות שלו בתוך הספר “הרשימה”, גבר שכתב לי שבעקבות “שנת המתנות” הוא התנצל בפני גרושתו על האופן שבה עזב אותה ועוד ועוד ועוד.”
האם אתה עובד על פרויקט חדש כרגע? אם כן, האם תוכל לשתף מעט פרטים עליו?
“אני עובד כרגע על מחזה לתיאטרון ורומן. הגיבורה של הרומן היא בת 54, יש לה חיים מושלמים ויום אחד היא פשוט נעלמת למשפחתה. מעבר לזה אני לא מרחיב כרגע. והמחזה עוסק בהומלס שדופק בדלת של משפחה בורגנית בחדרה, ומשם מתגלים כל מיני סודות ושקרים.”
איזו עצה היית נותן לסופר מתחיל?
“לקחת עורך או עורכת מעולים שלא יחוסו עליכם, יחתכו אתכם ובעיקר ידרשו מכם להיות הכי טוב שיש.”
איך היית ממליץ לסופרים להתמודד עם ביקורות של קוראים?
“לקרוא אותן, להיעלב, להתבאס ואז לסנן את הכול ולתהות למה אתם מתחברים מההערות. גם אם הערות וביקורות הן לעיתים מעליבות, לפעמים אפשר למצוא שם משהו שאפשר לעבוד איתו ולהשתפר.”
מה היית אומר לעצמך בתחילת הקריירה שלך כסופר עם הידע שיש לך היום?
“פשוט להיות נאמן לרעיונות שלך ולסגנון הכתיבה שלך. לא לנסות להיות כמו מישהו ספציפי כי זה כבר תפוס. אתה זה הכי טוב שיש.”
