כשחלום הכתיבה גובר על הקשיים, ליאור בנימיני באבאני מספרת על הדרך אל רומן הביכורים

מאז ומתמיד ליאור בנימיני באבאני, בת ה-30, אהבה ספרים – לקרוא וגם לכתוב "ואת האמת גם לקנות," היא מוסיפה. מאז ילדותה ליאור, שכיום נשואה ואם, התמודדה עם בעיות קשב וריכוז ולקויות למידה. "היו לי כל ההקלות שניתן היה לקבל בבית ספר, החל מהתעלמות משגיאות כתיב ועד לשאלון מוגדל. תמיד הרגשתי שונה מאחרים והתקשיתי להצליח. התמודדתי עם כישלונות ואכזבות רבים." ליאור מספרת שגילתה את הכתיבה ככלי עזר והחלה להשתמש בה כדי להבין ולזכור את החומר לפני מבחנים וכן כתבה לעצמה תזכורות למשימות שעליה לעשות.

 ספרי קצת על ספר הביכורים שלך, "תפוח אסור"

"זהו רומן פשע ארוטי שבמרכזו קשר שנרקם בין עורכת דין בשם אריאל לאסיר בשם עמוס. לצד ההתאהבות מתגלים סודות על המשפחה של אריאל. הספר עצמו מורכב ומכיל דמויות מורכבות. כי כמו בחיים גם בספר לא הכול מושלם. חלק מהקשיים שלי זה פרפקציוניזם – מושלם או כלום. ופה החלטתי לשחרר גם אם זה לא מושלם."

מה נתן לך השראה לכתיבת הספר?

"תמיד היה לי חלום לכתוב ספר ובמיוחד רומן פשע, עולם רחוק לגמרי מהעולם שלי. מה שנתן לי השראה זה הלידה של הבן שלי, אליבר. רציתי לתת לעצמי מתנה ללידה ובחופשת הלידה בעצם התחלתי לכתוב את הספר. הרעיונות הגיעו לרוב מפרי דמיוני או מחוויות שחוויתי בעברי כמו בגידה של בן זוג בעבר, בייחוד בפרק שרוני, בעלה של אריאל, מגלה על הרומן. את הפרק כתבתי עם הרבה רגשות ודמעות. נזכרתי בתחושה כשגיליתי על בגידה. ההשראה הגיעה גם מספרים, סדרות וסרטים. ובאמת היה לי חשוב לכתוב ספר אותנטי וישראלי, עם מקומות שנמצאים בארץ הקשורים אליי כמו תל כביר, השכונה שבה גדל בעלי או אם המושבות בפתח תקווה, שבה גדלתי."

כמה זמן עבדת על הספר ובאיזה שלב החלטת להוציא אותו לאור? 

"תהליך הכתיבה עצמו נמשך שנתיים, ולפני שנה החלטתי להוציא אותו לאור באופן עצמאי."

איך חווית את תהליך הכתיבה?

"תהליך הכתיבה עצמו היה רכבת הרים אחת ענקית, מסע בתוך הראש. נתתי לדמיון להתפרע וכל פרק שהצלחתי לכתוב היה מבחינתי הצלחה. בחרתי לכתוב בזמן חופשת הלידה כדי להרגיש שאני עושה בשביל עצמי משהו. רציתי להעניק לעצמי מתנה ללידת הילד הבכור שלי, ולכן גם היה קושי. כי לא פשוט לכתוב ספר בחופשת לידה כשהרגע ילדת, לצד טיפול בתינוק, התמודדות עם הורמונים וכל השינויים בחיים שלי. אם לא הייתה לי התמיכה של בעלי שנתן לי את הזמן לכתוב, לא הייתי מגשימה את החלום.

מכיוון שאני יודעת שקשה לי מאוד להתמיד בעקבות בעיות הקשב והריכוז נעזרתי במלווה כתיבה, נבו רוזי. הוא הדריך אותי בכל פרק ופרק ונתן לי דד-ליין כדי שאצליח לכתוב את הספר. הוא זה שאפשר לי לקפוץ למים ולהוציא אותו לאור אחרי שסיימנו את הכתיבה. היום להוציא ספר זה מאוד יקר, אבל בחרתי לא לוותר על החלום והשקעתי כמה שיכולתי, למרות המינוס וגם המון בעזרת ההורים שתמכו בי לאורך כל הדרך. הם סייעו גם מבחינה כלכלית וגם תמכו בי מאחורי הקלעים, בזמן משברים, וגם נתנו לי את הזמן לכתוב בכך שלקחו אליהם את הילד פעמים רבות.

היו ימים שהתקשיתי לכתוב בגלל מחסומי כתיבה ולעמוד בזמנים. הרגשתי תסכול אבל מה שעשיתי זה פשוט לקחתי איתי דף ועט, וכל מקום שהייתי בו או סיטואציה שקרתה לי – ישר כתבתי אותם. נגיד, את הפרק על דקלה כתבתי בהמתנה עם אבא שלי במיון בבית חולים כאשר הוא חטף התקף לב. במקומות משונים פתאום עולים רעיונות וכך מחסום הכתיבה נפתר. הקושי הגדול הוא בעיות הקשב והריכוז שלי: את רוצה לשבת ולכתוב אבל לא מצליחה. זה גם סוג של מחסום אבל בסוף תמיד אמרתי לעצמי, אני לא מוותרת, אני רוצה להגשים את החלום הזה. ופשוט כתבתי את כל מה שעולה לי בראש ושלחתי לנבו. רק אחרי ההערות שלו הייתי מתקנת. לא גדלתי בסביבה שקוראת ספרים, חוץ מגיסתי, נינה, שנבחרה להיות קוראת בטא שלי. אחר כך היא גם עזרה לי בתיקונים. היו לי כל הקשיים שיכלו למנוע ממני להצליח לכתוב ספר, אבל עם רצון ותמיכה של הסביבה הנכונה השגתי את המטרה."

מהי התגובה הכי מרגשת שקיבלת מקוראים? 

"התגובה הכי מרגשת היא מהקוראת הראשונה שלי, נוי ששון, שהיא לא קרובת משפחה, ולכן מדובר בחוות דעת לא משוחדת: "הספר הזה שיחק לי בלב, גרם לי לפקפק בדמויות, להתאהב איפה שלא בטוח שמותר ולטרוף פרקים בלי לעצור לנשום. המתח כאן לא צועק הוא לוחש והלחישה הזאת נכנסת מתחת לעור…" התגובה המלאה נמצאת בפייסבוק בקבוצה בשם "כל הרומנטיקה הזאת". התגובה הזו גרמה לי להתרגש עד דמעות מכיוון שזה בדיוק המסר שרציתי להעביר לקוראים שלי. זה לא עוד רומן קלאסי, זה רומן לא מושלם ומורכב שהגבולות בו מטשטשים, וגם בכוונה רציתי שלא יהיה מושלם או עוד איזה רומן מתוק, כי ניסיתי שהוא יהיה כמה שיותר קרוב למציאות ולא סיפור דמיוני."

מהן התובנות העיקריות שלך מתהליך ההוצאה לאור?

"תהליך ההוצאה לאור הוא ארוך ומצריך סבלנות. בתור מישהי שקשה לה לחכות – ההמתנה הייתה שווה, גם אם הספר לא מושלם, אני הצלחתי להגשים חלום ילדות. מבחינתי העלילה כל כך מעניינת שזה מה שחשוב. החלק הכי קשה היה העריכה הספרותית והפינג פונג, ולקרוא שוב ושוב את אותו פרק ולראות שהכול בסדר. זה היה קשה ומאתגר אבל מאוד מספק, כי כל פרק שעברנו עליו היה עוד סימן דרך לכיוון סוף היצירה.

החלק של עיצוב הכריכה היה מהנה, כי באתי עם רעיון והצלחנו להפוך אותו למציאות. הבנתי שחשוב שיהיו קוראי בטא בשלב הכתיבה ולא אחרי כן. הטעות שאני עשיתי כשהגענו לחלק של העריכה הוא שחיפשתי עוד דעות של קוראות בטא, ואז היה לי מאוד קשה לשנות את העלילה אחר כך. למדתי בתהליך של הכתיבה וההוצאה לשחרר גם אם זה לא יוצא מושלם, בייחוד משום שזה הספר הראשון שלי, ולהבין שיהיו כאלה שיתחברו וכאלה שלא, כי בסופו של דבר זה עניין של טעם. אבל מבחינתי, הגשמתי חלום וזה הכי חשוב."

איך היה לעבוד איתנו, עם איפאבליש? 

"חייבת להגיד שהעבודה עם איפאבליש הייתה מקצועית ותמיד נתנו לי מענה לכל שאלה, תמיכה לאורך כל הדרך, כמו לפרסם עליי או על הספר כתבות, להפיץ את הספר בחנויות דיגיטליות. אני מרגישה שיש לי ולספר בית."