איך כותבים סיפור חיים שיכבוש את לב הקוראים?

איך כותבים סיפור חיים שיכבוש את לב הקוראים?

איך כותבים סיפור חיים שיכבוש את לב הקוראים?

השאלה איך כותבים סיפור חיים שיכבוש את לב הקוראים? סיפור חיים שיהיה אישי, מצד אחד, אך ספרותי, מצד שני, עולה כמעט אצל כל כותב וכותבת הניגשים לכתוב את סיפורם האישי.
כתיבת סיפור חיים כדי להוציאו לאור, בשונה מכתיבה של יומן למגירה, כרוכה לא רק בתיאור זיכרונות, חוויות או רגשות, אלא גם בבנייה של יצירה ספרותית שתעמוד בזכות עצמה. הסיבה לכך טמונה בהבדל העקרוני בין זיכרון לבין ספר: הזיכרון הוא אישי וסובייקטיבי, ואילו הסיפור הספרותי שואף לדבר אל ליבו של הקורא, לעורר הזדהות, ולהעביר מסר רחב יותר מזה של הזיכרון הפרטי. אז איך הופכים זיכרונות אישיים לסיפור שאחרים ירצו לקרוא? איך כותבים סיפור חיים שיכבוש את לב הקוראים?

לא רק מה אלא איך

ההבדל המרכזי בין כתיבת זיכרונות ביומן או מחברת לצרכים פרטיים לבין יצירת נרטיב ספרותי שמדבר אל הקהל הרחב, הוא לא רק בתוכן (ה"מה"), אלא בעיקר בדרך שבה התוכן מועבר (ה"איך"). לא כל חוויה משמעותית עבורנו תהיה בהכרח מעניינת או משמעותית לקורא. סיפור חיים טוב מוכרח להצליח לתרגם חוויה פרטית לכזו שנוגעת גם לאחרים.

זיכרונות הם רצף אירועים אשר "פשוט" קרו, ואילו סיפור הוא בנייה מודעת ומכוונת של רצף אירועים שיש לו משמעות. סיפור מעניק לזיכרונות קונטקסט רגשי, מתח, נקודות שיא ושפל. מה שהופך חוויה אישית לסיפור הוא הבחירות של המחבר: אלו רגעים להדגיש, אלו להשמיט מהסיפור ואיך לספר אותם כך שייצרו חיבור רגשי ותחושת הזדהות אצל הקורא.

לא כל אירוע קטן חייב להיכנס אל הסיפור. הבחירה מה לספר ומה לא היא זו שהופכת את החוויות לזיכרונות בעלי משמעות ספרותית רחבה יותר, ומאפשרת לקורא להבין את המסר הכללי ואת ההקשר שבו הסיפור מתרחש.

 

בחירת תמה מרכזית – מה מחזיק את הסיפור שלך?

סיפור חיים שלם הוא דבר עצום, מורכב ומלא בפרטים קטנים. אחת הטעויות הנפוצות כשמתחילים לכתוב סיפור חיים היא לנסות לכלול את כל המידע: כל אירוע, כל פרט, כל זיכרון. אך כתיבה ספרותית איכותית מחייבת מיקוד ברור. כאן נכנסת לתמונה הבחירה בתמה המרכזית – הרעיון המרכזי או המסר העמוק והרחב שנמצא מתחת לפני השטח של הסיפור. זוהי התובנה הכללית או המסר האוניברסלי שהיצירה (או הכותב) רוצה להעביר לקורא.

התמה היא הציר המרכזי שסביבו מתאגדים כל האירועים והחוויות. דוגמאות לתמות אפשריות הן: התמודדות עם קושי או מחלה, חיפוש שורשים משפחתיים, מסע של גילוי עצמי וזהות, חוויית הגירה, התמודדות עם אובדן או פרידה משמעותית ואפילו מסע של תיקון או סליחה.

בחירת התמה מאפשרת לכותב להחליט אלו אירועים יהיו חלק מהסיפור, ואלו יישארו בחוץ. התמה יוצרת עקביות ורצף, ומאפשרת לקוראים להבין את הסיפור כיצירה שלמה, בעלת משמעות כוללת, ולא כאוסף ארעי של אירועים מהחיים.

 

איך יוצרים נרטיב עם התחלה, אמצע וסוף?

כאשר ניגשים לכתוב סיפור חיים, לא חייבים להתחיל מההתחלה הכרונולוגית – הלידה, ולסיים ברגע ההווה. דווקא הגמישות של כתיבת סיפורי חיים מאפשרת משחק יצירתי. סיפור טוב נבנה באופן ספרותי: יש לו התחלה שמעוררת עניין (ולא בהכרח נמצאת בהתחלה הכרונולוגית), אמצע שמכיל התפתחות והעמקה, וסוף שמוביל את הקורא אל נקודת תובנה או סגירה משמעותית.

הנרטיב הספרותי – הדרך שבה הסיפור עצמו בנוי ומסופר – הוא רצף שמעורר מתח פנימי, קונפליקט, התפתחות ושינוי אצל הדמויות ואצל המספר עצמו. לדוגמה, אם התמה שלכם היא "מסע זהות", תוכלו להתחיל דווקא מנקודה בחיים שבה הרגשתם אבודים, ומשם לחזור אחורה אל הרגעים שגרמו לכם להגיע לשם, ואז להוביל קדימה אל נקודת השינוי והצמיחה. המבנה של נרטיב כזה הוא מה שיוצר דרמה, מעורר רגש וחיבור רגשי של הקורא אל הטקסט.

גם בסיפורי חיים כדאי לשלב את העקרונות של כתיבת רומן: דמויות חיות ומורכבות (גם אם זו דמותכם עצמכם), קונפליקטים פנימיים או חיצוניים, התפתחות רגשית, אירוע שיא משמעותי ותובנות שמלוות אתכם ואת הקוראים גם לאחר סיום הקריאה.

לסיכום,

כתיבת סיפור חיים כך שיביא לידי ביטוי גם את האישי וגם הספרותי היא מלאכה מאתגרת אך מתגמלת. היכולת להפוך זיכרונות פרטיים לנרטיב ספרותי טמונה בבחירת התמה המרכזית, ביצירת רצף ספרותי ברור עם התחלה, אמצע וסוף, וביכולת להחליט אלו חוויות מתאימות לסיפור שלכם ואלו לא.

הסיפור שלכם חייב לעמוד בפני עצמו ולהיות ברור, מרגש ובעל משמעות גם עבור מי שלא חי את החוויות המתוארות בו ולא מכיר אתכם.
כך תוכלו להפוך את המסע האישי שלכם ליצירה ספרותית מרתקת ומרגשת.

כתבתם סיפור חיים וברצונכם להוציאו לאור? מוזמנות ומוזמנים לפנות אלינו להתייעצות ללא התחייבות. כאן יוצרים איתנו קשר.

 

Share this post