7 כלים פרקטיים שיחזירו את המוזה ואת הדחף לכתוב

מסע כתיבה של ספר כמו כל מסע משמעותי הוא ארוך ורצוף עליות ומורדות. יש בו רגעים של התעלות והשראה, אך לצידם מגיעים גם ימים ושבועות שבהם האנרגיה דועכת, הדחף היצירתי נעלם, והמילים פשוט מסרבות לזרום. זהו ה"משבר" המפורסם או "מחסום הכתיבה", תופעה טבעית לחלוטין שכל יוצר מכיר. הקושי אינו רק טכני אלא גם רגשי, וכשאנו חשים שהפרויקט היקר לליבנו נתקע, התסכול עלול להיות משתק.

אבל אל דאגה. במאמר זה ריכזנו עבורכם שבעה כלים פרקטיים שיחזירו את המוזה ואת הדחף לכתוב –  מפת דרכים עם כלים מעשיים שיעזרו לכם להתמודד עם הרגעים המתסכלים האלה ולחזור לכתיבה בנחישות, שמחה ובפרודוקטיביות מחודשת.

1. להציב מטרות ברורות ומציאותיות

אחת הסיבות הנפוצות לתקיעות היא להציב את המטרה המעורפלת והענקית של "לסיים לכתוב את הספר". כשהיעד נראה רחוק ובלתי מושג המוטיבציה נשחקת. לכן, הצעד הראשון הוא להגדיר מראש יעד כתיבה ספציפי ובר-השגה. לא מספיק להגיד "אני אכתוב היום", יש לקבוע כמות מילים (למשל, 300 מילים), מספר עמודים או פרק ספציפי שאותו אתם מתחייבים לסיים.

הקסם טמון בחלוקה: כשאתם מחלקים את הפרויקט העצום ליעדים קטנים, מדידים ויומיומיים, אתם יוצרים תחושת הישג יומיומית שמעודדת אתכם להמשיך. במקום להציב לעצמכם יעד כמו "לסיים ספר בחצי שנה", התחייבו לכתוב 300 מילים ביום. משימה כזו לוקחת לרוב כחצי שעה, היא מציאותית, וסיומה מעניק סיפוק מיידי שדוחף קדימה. ככלות הכול, 300 מילים ביום הן 9,000 מילים בחודש וטיוטה שלמה תוך פחות משנה. זו נוסחה שעובדת.

2. ליצור שגרה קבועה לכתיבה

כתיבה לא מחכה להשראה היא מזמינה אותה. ההשראה היא כמו אורחת מפונקת ואילו ההרגל הוא כמו עובד מסור המתייצב בכל יום. הדרך היעילה ביותר להתמודד עם דעיכת הדחף היא ליצור "חלון כתיבה" קבוע ביומן. 

כוחו של ההרגל גובר על מצבי הרוח המשתנים שלנו. אם אתם מתייצבים מול המקלדת כל יום בשעה 7:00 בבוקר לפני שהיום מתחיל או מאוחר בלילה כשכולם ישנים המוח שלכם מתרגל לכך. הוא יודע שזו שעת העבודה ויתחיל לספק את הסחורה. ככל שתתמידו, תגלו שההתייצבות עצמה היא שהופכת אתכם לסופרים ולא רגעי ההתעלות הנדירים.

3. להחזיר את חדוות הכתיבה דרך משחק

כשהכתיבה הופכת למשימה מייגעת וכבדה הקסם אובד. כדי למנוע לחץ ולהשיב את הקלילות הכניסו את אלמנט המשחק לתהליך. נסו תרגילי כתיבה חופשית: התחילו לכתוב על נושא אקראי למשך 10 דקות בלי לעצור, בלי לחשוב ובלי לערוך. זה יוריד את הלחץ הפרפקציוניסטי וישחרר את השריר היצירתי. כמו כן, נסו לשנות את סביבת העבודה (לכתוב בבית קפה, בגינה), לכתוב ידנית במחברת יפה או לשמוע מוזיקה. התחילו לשחק עם הטקסט, נסו זווית ראייה חדשה או כתבו דיאלוג בלתי צפוי. כל אלו יחזירו את הסקרנות והיצירתיות שאבדו.

4. לפרק את המחסום הרגשי

מחסום כתיבה הוא לעיתים קרובות סימפטום לבעיה רגשית עמוקה יותר. אם נצליח לזהות מה עומד מאחורי התקיעות כבר נמצא חצי מהפתרון. האם זה פחד מביקורת? פרפקציוניזם משתק? או אולי פשוט חוסר אמונה עצמית?

ברגע שזיהיתם את הפחד תנו לעצמכם רשות מוחלטת לכתוב את הטיוטה הגרועה ביותר אי-פעם. בלי לעצור לעריכה, בלי לחשוב על ניסוח מושלם. פשוט הקיאו את המילים על הדף. זכרו את הטיפ המנצח: אפשר לערוך דף גרוע, אי אפשר לערוך דף ריק. 

5. להיעזר בסביבה תומכת

כתיבה היא עיסוק שיש בו בדידות. לכן, כאשר המוטיבציה לכתוב נחלשת תחושת הבדידות רק מחמירה. ברגעים כאלו סביבה תומכת יכולה לשמש כחמצן של ממש.

חפשו קבוצות כתיבה, הצטרפו לקהילות סופרים (גם אונליין) או מצאו חבר או חברה לכתיבה שיכולים להיות שותפים לאתגר ולדרך. מצאו מלווה לכתיבה או מנטור/ית שיכולים לתת לכם דחיפה, פידבק בונה ותאריך יעד חיצוני. שיתוף באתגרים מעניק תחושת שותפות ומקטין את הבדידות וכך, עשוי לעזור לכם להתקדם במסע לעבר הספר שאתם חולמים לסיים סוף סוף לכתוב.

6. לטפח את האנרגיה שלכם מחוץ לכתיבה

הספר שלכם לא נכתב בחלל ריק. הוא נשען על החיים והאנרגיה שלכם. כשיורדת המוטיבציה, זה סימן שייתכן שהמאגרים שלכם התרוקנו. הקפידו על שינה איכותית, תזונה טובה ותנועה. פעילות גופנית פשוטה יכולה לשחרר אנדורפינים ולהחזיר את החדות. נוסף על כך, מצאו פעולות שממלאות את המצברים: קריאה בסוגה אחרת, יציאה לטיול בטבע, בילוי עם אנשים שאתם אוהבים, או מדיטציה. כך תחזרו לכתיבה עם ראש נקי ויצירתיות רעננה.

7. לזכור את ה"למה"

לבסוף, ברגעים הקשים ביותר, עליכם לחזור למקור – למוטיבציה הראשונית שלכם. למה התחלתם לכתוב את הספר הזה מלכתחילה? איזו אמת בוערת רציתם לחלוק? איזה סיפור פשוט חייב היה להיכתב?

כתיבה של משפט השראה אישי והנחתו מול העיניים (על המסך, על המקרר) יכולה להיות תזכורת רבת עוצמה. תחשבו על עצמכם כעל רץ מרתון: אתם לא חושבים רק על הצעד הבא, אלא זוכרים את התמונה הגדולה, את קו הסיום. ה"למה" שלכם הוא קו הסיום, הוא האנרגיה שמרימה אתכם להמשיך לרוץ גם כשהשרירים שורפים.

משברי כתיבה הם חלק טבעי מהתהליך ולא כישלון. אנו מעודדות אתכם לראות בהם הזדמנות להתקרב לעצמכם ולחומרים שאתם כותבים.

קחו נשימה עמוקה: בחרו היום רק כלי אחד מתוך הרשימה (אולי 300 מילים, אולי לשחק עם הכתיבה) ונסו ליישם אותו בסשן הכתיבה הקרוב שלכם. אנו בטוחים שתגלו שהדחף רק חיכה שתאפשרו לו לחזור. בהצלחה בכתיבה!